תיקנו חכמים בברכות השחר שלוש ברכות הודאה מיוחדות, ואלו הן: "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד"; והברכה השלישית: "שלא עשני אשה", והנשים מברכות: "שעשני כרצונו".
שני פירושים ישנם לברכת הנשים: לפירוש אחד, יש בברכה זו כעין הצדקת הדין, שאף שנשים נצטוו בפחות מצוות, הן מברכות את ה' מתוך אמונה שהכל לטובה, ואומרות "שעשני כרצונו" (טור או"ח מו, ד). לעומת זאת יש מפרשים, שבברכה זו באה לידי ביטוי מעלתה היתירה של האשה, שהיא מכוּונת יותר לרצונו של ה' יתברך, ולכן דווקא היא יכולה לומר "שעשני כרצונו". וזה שהנשים מחויבות בפחות מצוות, הוא מפני שמצד טבען הן מתוקנות יותר, ולכן נצרכות לפחות מצוות כדי לתקן את עצמן. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האשה נבראה מחומר זך יותר, מצלעו של האדם. כלומר, האשה מבטאת דרגת התפתחות נוספת מעל מדרגת האיש (שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 77-78; שמות עמ' 380; עולת ראיה ח"א עמ' עא-עב).
לא מקרה הוא שלפירוש הפשוט ישנה עדיפות לגברים, ולפירוש העמוק ישנה עדיפות לנשים, מפני שאכן לפי המבט הפשוט מעלתם של הגברים יתירה, ואילו מעלתן של הנשים ניכרת על ידי מבט עמוק יותר. לכן הצניעות המדגישה את המעלה הפנימית חשובה יותר לנשים (לעיל ג, ו-ח).
למעשה, מנהג יוצאות אשכנז לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשני כרצונו", וכפי שנפסק ב'שולחן ערוך' (מו, ד). ומנהג רוב יוצאות ספרד לומר ברכה זו בלא שם מלכות: "ברוך שעשני כרצונו", מפני חשש ברכה לבטלה, שברכה זו לא נזכרה בתלמוד (כה"ח מו, מא).
בברכות 'שלא עשני גוי' ו'עבד', יוצאות ספרד נוהגות לומר: 'גויה' ו'שפחה', ויוצאות אשכנז נוהגות לברך כגברים, מפני ששמות 'גוי' ו'עבד' כוללים גברים ונשים.