מצווה מהתורה לזכור את יציאת מצרים בכל יום, שנאמר (דברים טז, ג): "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". מזה שהדגישה התורה ואמרה "כֹּל יְמֵי" – למדנו שהמצווה לזכור את יציאת מצרים ביום ובלילה (ברכות יב, ב). אפשר לקיים את המצווה באמירת פסוק שמוזכרת בו יציאת מצרים, וכן יכול אדם לקיים את המצווה על ידי שיזכיר את יציאת מצרים בלשונו.
תיקנו חכמים לומר את פרשת 'ויאמר' בסדר קריאת שמע מפני שני טעמים: האחד, שיש בה את מצוות ציצית שמזכירה את כל המצוות, והשני, כדי לזכור את יציאת מצרים. לכן נוהגים לקרוא 'ויאמר' גם בלילה, שאף שמצד מצוות ציצית אין מקום לאומרה בלילה, מכל מקום מצד הזכרת יציאת מצרים יש מקום לקוראה בלילה (ברכות יד, ב; כס"מ הל' ק"ש א, ב-ג).
הבדל ישנו בין מצוות קריאת שמע למצוות זכירת יציאת מצרים, שזמן מצוות קריאת שמע של יום בשלוש השעות הראשונות של היום בלבד, שאז הוא הזמן שקמים מהשינה, ואילו זמן מצוות זכירת יציאת מצרים של יום נמשך כל היום. אלא שלפי תקנת חכמים, אנו מקיימים אותה בפועל עם קריאת שמע. גם בברכת 'אמת ויציב' שחרית, ו'אמת ואמונה' ערבית, מזכירים את יציאת מצרים, ומי שאומרן יוצא ידי מצוות זכירת יציאת מצרים גם אם לא יקרא את קריאת שמע.
לגבי נשים: יש אומרים, שהואיל ומצוות זכירת יציאת מצרים נמשכת ברציפות ביום ובלילה, אין היא מצווה שהזמן גרמה, ונשים חייבות בה. ועל כן נשים חייבות לומר בכל יום בשחרית את ברכת 'אמת ויציב', ובערבית את ברכת 'אמת ואמונה' (מ"א). ולדעת רוב הפוסקים, כיוון שיש מצווה מיוחדת לזכור ביום ומצווה מיוחדת לזכור בלילה, הרי שזו מצווה שהזמן גרמה, ונשים פטורות ממנה (שאגת אריה יג; מ"ב ע, ב).
מכל מקום, הרוצה לקיים את המצווה, תבא עליה ברכה. ועדיף שתקיים את המצווה באמירת ברכת 'אמת ויציב', מפני שפרשת 'ויאמר' קשורה למצוות ציצית שממנה נשים פטורות, ואילו עניינה של ברכת 'אמת ויציב', העוסקת בגאולתם של ישראל, שייך לגברים ונשים כאחד. ועוד, שאם מיד אח"כ תתפלל, תזכה בהידור הגדול של סמיכת גאולה לתפילה (ראו להלן הלכה יג).