י – מלכויות זיכרונות ושופרות

פורסם בקטגוריה פרק ג - ראש השנה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/%d7%99-%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa/

מלכויות זכרונות ושופרות

י, א – משמעויות למלכויות זכרונות ושופרות

כתב בספר העיקרים מאמר א' פרק ד', ששלוש הברכות כנגד שלושת עיקרי האמונה. מלכויות – מציאות ה', זיכרונות – השגחה, שופרות – תורה מן השמיים.

מהר"ל (חידושי אגדות ר"ה טז, א): תחילה ממליכים אותו עלינו, ומתוך כך הוא זוכרנו, ומתוך כך שופרות, שעל ידי השופר הזיכרון יצא לפועל לטובה. והמלכויות כנגד כתר, זיכרונות – חכמה, שופרות – בינה.

רמ"ק (פרדס רימונים שער ב' ג-ה, עפ"י התיקונים): מלכויות – מלכות, זיכרונות – תפארת, שופרות – בינה. ושם מרחיב בביאור הגמרא ר"ה לב, א, בטעמי עשרה פסוקים וכנגד מה הם.

מרן הרב קוק כתב (מדבר שור דרוש יח): "עניין ראש השנה שהוא כעין הקדמה לימי התשובה, אף על פי שהוא מכללם, רק עניין ראש השנה הוא להמליך את הבורא יתברך עלינו ולהכיר גדולתו וקדושתו ומעלת קדושת התורה והמצוות ומעלת ישראל. ועל זה תקנו רבותינו מלכויות זכרונות ושופרות, מלכויות – כדי להכיר גדולת השם יתברך שהוא מלך גדול על כל הארץ. זכרונות – כדי להכיר מעלת בני אדם בכלל, ומעלת ישראל בפרט שהם נזכרים לפניו, וכמו שכתוב (תהלים קו, מה): וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ, ועל ידי זה יתעורר לתשובה מאהבה. אך צריך להכיר גדולת התורה, על כן ניתנו שופרות שמסופר בהם עניין מתן תורה, אתה נגלית בענן כבודך… על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצוות וכו', שמזה נכיר רוממות התורה והמצוות שבידינו שראוי שנדקדק בהן עד מאד".

י, ב – תשע ברכות של מוסף מתפילת חנה

ברכות כט, א: "הני תשע (ברכות של מוסף) דראש השנה כנגד מי? אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין: כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפילתה, דאמר מר: בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה". וביאר פני יהושע שם, שאילולי הלימוד מחנה, היו כוללים את שלוש הברכות בברכה אחת, כמו בשבתות וחגים שיש בהם שבע ברכות.

כתב מרן הרב קוק בעולת ראיה ח"ב עמ' של, שבראש השנה יש גם דין כללי, וגם "כבני מרון" – "כבני אמרנא" (ר"ה יח, א), להורות על ההשגחה הפרטית האישית. המספר עשר מבטא את הכלל, ותשע מבטא את הפרטים. ולכן חנה התפללה בתשע אזכרות, להמשיך הברכה לעניינה הפרטי. וכן אנו בראש השנה שרוצים להיטיב גם את הפרטים, מתפללים בתשע ברכות.

י, ג – הקדמת הכתובים לנביאים

כתב מרן הרב קוק (שמונה קבצים ח, קמו), שמדרגת הנבואה לפי רוח הקודש שבה (לפי גודל ההבנה של העניין האלוקי), אלא שהנבואה עולה על רוח הקודש, כי היא מידת רוח הקודש "מפותחה ומבושלה". ויכול להיות אדם גדול במידת רוח הקודש שלו ולא יגיע לנבואה, בגלל חסרון הכשרה בו או בדור. ויש נביא שלא הגיע למדרגת רוח הקודש ברמה גבוהה, אמנם מה שהשיג, הבשיל עד כדי נבואה, וכפי שאמרו במגילה ג, א, שהנביאים עדיפים על דניאל כי היו נביאים, והוא עדיף מהם כי ראה מה שהם לא ראו. וכיוון שכך, להלכה מניחים כתובים על נביאים (שו"ע יו"ד רפב, יט). ולכן מקדימים כתובים לנביאים בסדר פסוקי מלכויות וכו' בראש השנה.

י, ד – תקיעת שופר קודמת לברכות

ראש השנה לד, ב: "מצוה בתוקעין יותר מן המברכין. כיצד? שתי עיירות, באחת תוקעין ובאחת מברכין – הולכין למקום שתוקעין, ואין הולכין למקום שמברכין. פשיטא! הא דאורייתא הא דרבנן! – לא צריכא, דאף על גב דהא ודאי והא ספק (ודאי הוא לו שאם ילך אצל המברכין ימצא שם עשרה, ויתפלל שליח צבור, ויוציאנו ידי חובתו. ואם ילך אצל התוקעין – שמא כבר עמדו והלכו לביתם)".

וכ"כ שו"ע תקצה, א. וביאר מ"ב ב: "דספק דאורייתא עדיף מודאי דרבנן".

פורסם בקטגוריה פרק ג - ראש השנה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן