ה,א – הוצאת כליו מן הסוכה ביום השביעי
משנה מח, א: "גמר מלאכול – לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה (מנחה קטנה – ריטב"א, מ"ב תרסו, ב) מפני כבוד יום טוב האחרון של חג". וכ"כ שו"ע תרסו.
ה,ב – יציאה מן הסוכה
רמ"א תרסז: "יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים: יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן". ובכף החיים תרסז, ג, הוסיף שיש נוהגים לנשק את הסוכה ביציאתם. וכתב של"ה (מס' פסחים נר מצוה כט): "יחשוב האדם המצוה הבאה לו פעם אחת בשנה, ואח"כ כל השנה אלו מצוות עוברות ממנו, על כן בשעתם יכבדם ויאהבם וידבק בהם לא יפרד מחשבתו מהם. וראיתי מבני עליה המחבבים מצוות, היו מנשקין המצות והמרור, וכל המצוות בעת מצוותן, וכן הסוכה בכניסתם וביציאתם. וכן ארבעה מינים שבלולב, והכל לחבב המצוה. ויש ללמוד זה ממה שכתב רמ"א בסימן כ"ד, יש נוהגין לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל משום חיבוב מצוה, ואשרי מי שעובד את ה' בשמחה ובטוב לבב ובדביקה וחשיקה וחפיצה", והביאו מ"ב תעז, ה.
ה,ג – פרידתו של האדר"ת מהסוכה וד' מינים
נפש דוד עמ' 135: "באין רואים הייתי מנשק עצי הסוכה ביומו של שמיני עצרת (בגלות גם בו יושבים בסוכה). לא תתואר באומר ודברים עצבות לבי, בעת פנות היום של שמיני עצרת בזכרי שקרוב העת להיפרד ממצווה חביבה זאת שנה שלימה, ולפעמים גם י"ג חודש, ולצאת מן המצווה שנכנסתי בתוכה שאין דומה לה בכל התורה כולה. וכן בהושענא רבא לקחתי רבות פעמים את הלולב ומיניו ומקרב לבי נשקתים אחת אחת ובדמעות עיני הרטבתים, ובתפילה קצרה בפי שאזכה לראותם ולקיימם בשנה הבעל"ט".
