ט – בני נח

פורסם בקטגוריה פרק ו - קשיים ועקרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

בני נח

ט, א – יש אומרים שגם בני נח מצווים על פריה ורביה

יש אומרים שבני נח מצווים על פריה ורביה, וכ"כ שאילתות (קסה): "ולא מיבעיא ישראל, אלא אפילו גוים מיפקדי אפריה ורביה, דכתיב (בראשית ט, ז): וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ".

ונראה שלמדו כן מהסוגיה ביבמות (סב, א), הדנה בגר שנתגייר, וז"ל: "איתמר: היו לו בנים בהיותו בגיותו ונתגייר, רבי יוחנן אמר: קיים פריה ורביה, וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה. רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה, דהא הוו ליה; וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה, גר שנתגייר – כקטן שנולד דמי. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: היו לו בנים בהיותו בגיותו ונתגייר, רבי יוחנן אמר: אין לו בכור לנחלה, דהא הוה ליה רֵאשִׁית אֹנוֹ (דברים כא, יז); וריש לקיש אמר: יש לו בכור לנחלה, גר שנתגייר – כקטן שנולד דמי. וצריכא, דאי אשמעינן בההיא קמייתא, בההיא קאמר רבי יוחנן, משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו, אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו, אימא מודי ליה לריש לקיש; ואי איתמר בהא, בהא קאמר ריש לקיש, אבל בההיא – אימא מודה ליה לר' יוחנן, צריכא". וכלל נקוט בידינו שבמחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן, ואם כן גר המתגייר עם ילדיו – קיים פריה ורביה. וכ"כ המאירי (יבמות שם): "יראה מסוגיא זו שבני נח מצווים בפריה ורביה, וכדקאמר דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו".

וכ"כ תוס' חגיגה (ב, ב, 'לא תהא'), שאף שאשה פטורה מפריה ורביה, עבד כנעני חייב בה (על אף שהושווה לאשה לעניין חיוב מצוות): "פרו ורבו אכולהו בני נח כתיב, אף לכנען". משמע שאף בני נח מצווים בפריה ורביה. וכן הבין בדבריהם מהרש"א. וכך עולה מרש"י ('בני נח'), וריב"ן (יבמות שם).

ט, ב – מהגמ' בסנהדרין עולה שבני נח אינם מצווים על פריה ורביה

אמנם מגמ' סנהדרין נט, א-ב, עולה שבני נח אינם מצווים על פריה ורביה: "אמר מר: כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני – לזה ולזה נאמרה… והרי פריה ורביה, שנאמרה לבני נח, דכתיב (בראשית ט, ז): וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ, ונשנית בסיני (דברים ה, כז): לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, לישראל נאמרה, ולא לבני נח!"

וכ"כ התוס' (שם 'והא'), שהואיל ובני נח אינם מצווים על השחתת זרע, הם אינם מצווים על פריה ורביה. וכ"כ התוס' (יבמות סב, א, 'בני'), וביארו את הגמ' ביבמות שאמנם בני נח אינם חייבים בפריה ורביה אבל התורה מכירה בקשר שלהם, "בניהם נקראים על שמם", ולכן הגר פטור מחובת פריה ורביה כשנולדו להם בנים בגיותו. וכ"כ ריא"ז (יבמות ו, ג, ד), ור"א מן ההר (יבמות שם), שבני נח אינם מצווים על פריה ורביה. וכן נראה מהרמב"ם שלא הזכיר חיוב בבן נח (וכן ביאר בדבריו ר"א מן ההר).

ט, ג – בני נח מצווים על המצווה הכללית של לשבת יצרה

בערוה"ש (א, ה), ביאר שאף לשאילתות אין הכוונה שמחוייבים חיוב גמור בפריה ורביה, "אלא כוונתו אמנהגו של עולם ועל רצון הקב"ה בישוב עולמו… ובזה ודאי דכל מין האנושי שוה בזה, ואף דאין המצוה מוטל על האיש הפרטי, אבל על כלליות מין האנושי חייל להרבות בישובו של עולם כרצון הקב"ה שבירך את אדם ואת נח ובניו בברכת פריה ורביה ואח"כ הזהירם לומר וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ (בראשית ט, ז), כלומר זה רצוני, ועל ישראל נקבעה מצוה זו… אבל עובדי כוכבים שלא נצטוו בכל המצוות כולם לא נצטוו גם בזה שיהא החיוב על כל אחד מהם, אלא על כלל האומה היתה ברכת ד' שיפרו וירבו ורצונו יתברך שיתעסקו בשבת עולמו, וכמ"ש בסעי' ד' לענין נשים". וכ"כ הרב בספר (הערה 11).

וכך עולה מבכורות מז, א, שמביאה הגמרא את אותו הדיון שלמדנו ביבמות סב, א, אם גר שהיו לו ילדים בגיותו קיים מצוות פריה ורביה ואם יש לבכור שלו דין נחלה, ובמקום המילים פריה ורביה, הגמ' מביאה 'לשבת יצרה'. הרי שכל הדיון אם בני נח מקיימים את המצווה הוא לגבי המצווה הכללית של 'לשבת יצרה'.

וכך ביאר מרן הרב קוק (דעת כהן קמח), את דברי רבי יוחנן ​שהיו לו בנים בגיותו והתגייר – קיים פו"ר: "והיינו דמכל מקום מצד הטבע הם בניו, דהיינו טעמא דשֶׁבֶת". הרי שגם רבי יוחנן דיבר על המצווה הכללית של 'לשבת' ששייכת גם בגוי, מכיוון שבפועל הוליד ילדים ויישב את העולם.

עיין פנקסי הראי"ה כרך א, עמ' כד (פסקה כח) לביאור ההבדל בין ישראל לעמים בנוגע למצוות פריה ורביה.

פורסם בקטגוריה פרק ו - קשיים ועקרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן