ה – הפלת עובר חולה טיי-זקס

פורסם בקטגוריה פרק ט - הפסקת הריון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ה, א – האוסרים להפיל עובר שחולה בטיי-זקס

מחלת טיי-זקס היא מחלה תורשתית שאין לה מרפא, וכל הילדים שסובלים ממנה מתים עד גיל ארבע. בעזרת בדיקות ניתן כיום לדעת בוודאות האם העובר סובל מטיי-זקס.

לדעת האגרות משה (חו"מ ב, סט), שאיסור הפלה משום רצח (עיין לעיל ג, ה), אסור להפיל עובר חולה טיי-זקס: "וגם פשוט שאין חילוק לפי זה בין הולדות, דאף הולדות שלפי דעת הרופאים הם כאלו שלא יחיו שנים רבות, כהא דנולדים איזה ילדים במחלה הנקראת תיי-סקס, אפילו כשנודע על ידי הבדיקות בעובר שנתחדש עתה שהולד יהיה ולד כזה – אסור, כיון דלהאם ליכא סכנה ואינו רודף, אין להתיר אפילו שהצער יהיה גדול מאד, וגם יחלו האם והאב מזה. ומטעם זה אמרתי להרופאים שומרי תורה שלא יעשו בדיקה זו, כי לא יהיה תועלת מזה כי יהיו אסורים להפיל את העובר ויגרמו רק צער להאב ולהאם, וגם יארע שילכו אצל רופא נכרי ואינו שומר תורה להפילו, ונמצא שיעברו על לִפְנֵי עִוֵּר".

וכך דעת רשז"א, וכפי שכתב בנשמת אברהם חו"מ תכה, 18: "וא"ל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שלדעתו צריכים להחמיר, וכפסק האג"מ. ושוב הוסיף לי הגאון זצ"ל בכתב: ולא לעשות את הבדיקה, עכ"ל". אמנם במקרה שהמחלה אובחנה בעובר בטרם מלאו לו ארבעים יום, הורה רשז"א שמותר לבצע הפלה.

בנשמת אברהם (חו"מ תכה, 12 ו18) כתב שאם הידע שיש לה על העובר שעתיד למות ממחלה זו מכניס את המעוברת למחלה נפשית של ממש עד כדי כך שיש חשש סביר מאד שתטרף דעתה, גם המחמירים יודו שמותר לבצע הפלה (לפי מה שנתבאר לעיל ג, ה, בדעת האג"מ, הדבר מותר רק כאשר קרוב לודאי שהאם תמות עקב כך, וכך ביאר הרב בספר את דעת האג"מ).

ה, ב – המתירים להפיל עובר שחולה בטיי-זקס

בשו"ת בציץ אליעזר (יג, קב) כתב שבמקרה חמור כזה, שהילד יסבול מייסורים ומכאובים ולבסוף ודאי ימות עד גיל ארבע, מותר לבצע הפלה אפילו עד שבעה חודשי הריון. וכתב שכל הפוסקים שמותר להפיל לצורך רפואת האם (וק"ו הסוברים שאיסור הפלה מדרבנן), ודאי יתירו גם כאן: "הגע בעצמך האם יש צורך, צער וכאב, יותר גדול מזה של נידוננו, אשר יגרם לאם בהולד לה יצור כזה, שכולו אומר יסורים ומכאובים ומיתתו בטוח במשך מספר שנים, ועיני ההורים רואות וכלות באין לאל ידם להושיע? ומתוסף לזה פיתולי היסורים והמכאובים של היילוד בעצמו של"ע כל מום בו. ולכן אם יש להתיר עפ"י ההלכה הפסקת הריון בגלל צורך גדול ובגלל כאבים ויסורים, נראה שזהו המקרה הקלאסי ביותר שיש להתיר. ולא משנה באיזה צורה מתבטאים הכאבים והיסורים, גופיים, או נפשיים. ויסורים וכאבים נפשיים המה במדה מרובה הרבה יותר גדולים ויותר מכאיבים מיסורים גופיים, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ (דברים כח, מח) מפרש הירושלמי בפי"ד דשבת ה"ג דזה הרעיון. ובפרט בכאלה שלפנינו, שבהרבה פעמים מביאים בתוצאותיהם לידי התקפות גופניות חמורות, מרוב הצער והיגון, כהתקף לב, מרה, כליות, שגעון וכדומה". והוסיף: "והדעת נוטה שגם המחמירים יודו בזה, דכמקרה החמור הזה שלפנינו עוד לא בא זכרונו בספרות ההלכה שעד כה".

וכ"כ גם בחלק יד, ק, ושם דחה את כל דברי האגרות משה (ע"ע צי"א כ, נו). וכך דעת הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני לב), ודעת הרב גורן (תורת הרפואה עמ' 192-194).

ונראה שלא כל הפוסקים שבאופן עקרוני מחמירים בדיני הפלות סוברים שאסור להפיל במקרה חמור כזה, שהילד יסבול מאד וימות תוך שנים ספורות. וכך עולה מדברי הרב אונטרמן (נועם ו, עמ' ד) שכתב: "סוף דבר בעובר כשר לית מאן דפליג שאסור להפילו, ולכן בעניין שלפנינו צריכים לברר אם החשש הזה שמא יצא פגום בגופו או בנפשו, מתיר את האיסור הודאי להרוג עובר כשאין אחד ניצול מסכנת מוות על ידי כך".

פורסם בקטגוריה פרק ט - הפסקת הריון. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן