י – עובר ממזר

עובר ממזר

י, א – הפלת עובר ממזר

בשו"ת חוות יאיר (סי' לא) נשאל על אשת איש שהרתה לזנונים, "ואחר המעשה נתחרטה ונתנה קולה בבכי, גם יום גם לילה אל תתני פוגת בת עינה, רק הורידה כנחל דמעה והטיחה ראשה בכותל עד כי זוב דמה מראשה, והגידה לבעלה וגם בקשה מחכם שיסדרו לה תשובה וככל אשר יושת עליה תעשה. רק כאשר חששה שנתעברה ממנו באשר מאז שנעשה המעשה פסק וסתה אשר היה לה תמידין כסדרן בהיותה תחת בעלה כמה שנים, הלכה אל חכם ושאלה לו אם רשאית לגמוע דבר מאבקת רוכל לשלשל זרע המקולל אשר בקרבה, ובקשת דעתי בזה".

ואחרי משא ומתן בסוגיה, כתב שעל פי הגמ' בערכין (ז, א) ותוס' נדה (מד, ב, 'איהו') היה צריך להיות מותר: "ואם כן, לפי מה שלמדנו היה היתר גמור שאלתך אשר שאלת מדין תורה". אמנם הוסיף: "לולי המנהג הפשוט בינינו וביניהם מפני גדר פרצות הפריצות והזונים אחריהם". ועוד כתב שלפי התוס' בסנהדרין וחולין אסור להפיל, וביאר שהטעם משום השחתת זרע: "דודאי אסור לכתחילה, דלא עדיף מנֵּחָמִים בָּאֵלִים… שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים והפליגו באיסור הוצאת שכבת זרע לבטלה (נדה יג, א), והטעם משום שראוי להיות נוצר מכל טיפה זרע קודש". וסיים: "ונא אחי אל תטריחני עוד בשאלות כאלה כי בקושי השבתי לך זאת הפעם".

בשו"ת רב פעלים (אה"ע א, ד) נשאל אודות "אשת איש שזינתה ונתעברה בזנות, אם מותרת לשתות דבר שתפיל העובר, אחר שכבר הוכר ונגמר בבטנה, שיש לו חמשה חדשים בבטנה". והשיב: "בדבר הזה איני רוצה להשיב בדרך הוראה לא לאיסור ולא להיתר, ורק אעתיק לכם מה שמצאתי בתשובות האחרונים שדברו בזה". והביא את תשובת החוות יאיר, והעלה מתוך דברי החוות יאיר: "נראה דעתו דאין להתיר לכתחילה בדבר הזה". ואח"כ הביא את השאלת יעב"ץ שהתיר, ואף כתב שזו מצווה (עיין אות הבאה), וגם את דברי המהרי"ט שהתיר להפיל לצורך האם.

וסיים: "ונראה דיש פתחון פה לבעל דין לומר: היכא דאיכא פגם משפחה ובזיון וחלול השם אם יישאר העובר ולא תפיל אותו – חשיב זה צורך גדול. וכבר אמרתי שאין אני מוסיף משלי בדבר הזה, ואיני מגלה דעתי, ורק הצעתי לפני השואל הדברים הנז"ל, ויראה דברי אלו לאיזה חכם, והוא יורה לו מה לעשות".

בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"ד חו"מ מז) נשאל אודות אשת איש שהרתה לזנונים אם מותר להפיל עוברה, והתיר להורי העובר בלבד להפיל את העובר, "משום דלא תיקום בארור, וכדאמר רבי שמעון בן לקיש: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה (דברים כז, טו), כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בשביל נואף ונואפת; אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וגו' דעביד פסל ומסכה בארור סגי ליה? אלא זה שבא על הערוה והוליד בן והלך ועבד עכו"ם, אמר הקדוש ברוך הוא: ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו (סוטה לז, ב). ופרש"י (ד"ה 'אלא') זה הבא על הערוה והוליד ממזר ומתוך בושתו שאסור לבוא בקהל ה', ואינו מוצא אשה, הולך בין עכו"ם ועובד עכו"ם. ארורים אלה אשר עשאוהו לעבוד פסל ומסכה. הא למדת דבאסור עריות שהן מחייבי כריתות ומיתות בי"ד יש עבירה כפולה: עצם הביאה אפילו אם לא תביא לידי הולדה, ואסור ההולדה, שנקראים מולידיו, אביו ואמו, גורמים לעבירות שילך בנם ויטמא בין העכו"ם ויעבוד עכו"ם או שיבוא בקהל ה' וירבה ממזרים בישראל, שהרי בניו עד סוף כל הדורות אסורים לבוא בקהל", אבל אסור לרופא לעשות את ההפלה, שלא הותר להרוג את העובר אלא על ידי ההורים עצמם, "דכיון דאין שליח לדבר עבירה וחייב השליח על פעולתו, ולגבי השליח אין אסור דארור אשר יעשה פסל או גרמא לעבור על לאו דלא יבא ממזר, אין לו שום היתר להרוג את העובר".

י, ב – דברי היעב"ץ על הפלת עובר ממזר

בשו"ת שאלת יעב"ץ (א, מג) נשאל על אשת איש שזינתה והתעברה, ואחרי המעשה חזרה בתשובה, והודתה לפני בעלה, וביקשה דרכי תשובה, ועתה רוצה לדעת אם מותר לה להפיל את עוברה.

והשיב שמעיקר הדין אשת איש שזינתה חייבת מיתה, "אף שאין דמה מסור בידינו להורגה, מכל מקום חייבת מיתה בדין שמים, מאחר שעשתה במזיד ביודעת שחטאה בזדון. ואף על גב דארבע מיתות בטלו, דין ארבע מיתות לא בטלו". ויתירה מכך כתב: "כי נלע"ד גם כן פשוט שאפילו היא בעצמה, אף שלא נגמר דינה להריגה, מחמת שאין דבר זה בידינו עכשיו, אף על פי כן אינה בכלל וְאֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, ואינה נענשת אם המיתה ואיבדה עצמה לדעת. שעל כיוצא בזה אמרו בספרי (לפנינו בראשית רבה נח לד, יג): 'יכול כשאול', ואדרבא, נראה שזכות הוא לה. וכמה מעשיות בש"ס ומדרשות יוכיחו שספרו מבעלי תשובה שדנו דין הריגה בעצמן, וקילסום שזכו לחיי העולם הבא. וכל שכן הוולד שבקרבה שדמו מותר ואינו נדרש ממנה, אם קלקלתו בחדרי בטנה, שאע"פ שלא חטא, אפילו הכי משמיא לא רחמו עליה. והרי אמרו ממזר לא חיי, אפילו שקנה חיות שכבר יצא לאויר העולם. קל וחומר לעובר כזה שלא חסה עליו תורה… וא"כ לפי זה פשיטא דבנידון דידן מותר לכתחילה ואפשר מצוה קעבדה". ¹

י, ג – תמיהה על דברי היעב"ץ

בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט נא, שער ג פ"ג, אותיות ו-ח) תמה על דברי היעב"ץ: "אולם כמעט כל דברי היעב"ץ בזה תמוהים בעיני עד מאד, דאיך אפשר לבוא עלה בכחא דהיתרא להמתת העובר של אשת איש שזינתה מנימוק כי בת קטלא היא מדין תורה. ראשית, גם לו יהיבנא ליה לסברתו, דאף שאין דמה מסור בידינו להרגה, מכל מקום חייבת מיתה בידי שמים, אבל וכי לא יודה היעב"ץ דאם יבוא מי שהוא ויהרגנה שנידון אותו כרוצח? ואם כן איך אפשר על יסוד נימוק כזה להתיר להשחית בידיים העובר שבבטנה? שנית, איך אפשר לומר דבת קטלא היא מדין תורה, הא הרי גם בזמן שדנו דיני נפשות היו צריכים לכך עדים והתראה, ורובם ככולם של הנואפות בזמן הזה המה בלי עדים והתראה כידוע… ושלישית, קשה דבר חידושו שאם תאבד עצמה לדעת יחשב עוד הדבר לזכות לה, ואין ללמוד ממה שמצינו מקרים נדירים בבעלי תשובה יוצאים מגדר הרגיל, וקשה פי כמה לשמוע שמכח זה יהא מותר לה גם לקלקל חדרי בטנה, וכפי שהרגיש היעב"ץ בעצמו, דהא הוא בודאי לא חטא, ומאין לו שאפילו הכי משמיא לא רחמו עליה, ואף על פי שלאחר שיצא לאויר העולם נהרגין עליו מכל מקום לפני כן הותר דמו, אין זה אלא דברי נביאות".

ויישב את דברי היעב"ץ: "וכדי ליישב קצת את דבריו צריכים לומר שעיקר יסוד ההיתר שלו בזה הוא מפני שהוא סבר שהאיסור בהריגתו אינו גובל כלל עם אביזרייהו דשפיכות דמים, ואיסורו משום הוצאת זרע לבטלה שהותר מכללו אצל צורך מצוה, וגם איסור זה מפוקפק בהיות דלא שיחת ארצה, וכפי שביאר להלן בדבריו, ועל כן כשמצא לגבב בזה כמה קולות נוספות קלות כמות שהן צירף אחת לאחת, והוציא מבין כולם צד היתר בהשחתת עובר ממזר. אך באשת איש שנאנסה ונתעברה נראה דיודה היעב"ץ שאסור להפיל העובר, דהרי בכהאי גוונא לאו בת קטלא היא כלל בשום זמן, ולא קרב בזה כלל כל יסודי היתירו שכתב, כמובן".

וכתב צי"א שם שעיקר ההיתר להפיל עובר ממזר הוא משום צורך אמו: "ברם מתקבל על הדעת לומר דעיקר נימוק ההיתר מה שיש להתיר באשת איש שזינתה הוא מפני דנקרא זה לצורך אמו, בכדי להצילה על ידי כך מבושת ובזיון שתנחל ויהא מנת חלקה בהולדו לכל ימי חייה, והוי זה בדומה למה שלאחר מיכן כותב היעב"ץ לצדד אפילו הפלת ולד כשר לצורך גדול, אפילו אינו משום פיקוח נפש אמו אלא להציל לה מרעתה שגורם לה כאב גדול, דאין לך צורך גדול וכאב גופני ורוחני גדול לאם השבה בתשובה יותר מזה שחטאת ולדה הממזר יעמוד חי נגדה תמיד, ופשוט ומובן דאם נתיר מטעם זה אזי יש להתיר גם כשהאשת איש נאנסה, דהולד הרי הוא ממזר גם כשנוצר ע"י שנאנסה".

עיין עוד אנציקלופדיה הלכתית רפואית על הפלת ממזר. כרך ב, ערך הפלה, הערה 257-258.