כדי למנוע שנאה ועלבונות, התירו חכמים לומר שלום באמצע קריאת שמע וברכותיה לאדם שהנימוס המקובל מחייב זאת (שו"ע סו, א). אולם כתבו הפוסקים, שהואיל ומקובל כיום שלא להפסיק באמצע התפילה, אנשים מכובדים אינם נעלבים מכך שאין שואלים בשלומם, וממילא אין היתר להפסיק בקריאת שמע וברכותיה כדי לשאול בשלום אדם נכבד או אדם שצריך לירא מפניו (מ"ב סו, ב, עפ"י ספר החינוך). ורק כאשר מדובר באדם שאינו מודע לערכה של התפילה, ועלול להיפגע מכך שלא אומרים לו שלום, מותר לומר לו שלום כפי הדין המקורי. וכן בעלת תשובה שהוריה אינם מבינים את ערך התפילה, רשאית לומר להם שלום, אבל לא תדבר עמהם מעבר לכך. אמנם באמצע פסוק 'שמע ישראל' ו'ברוך שם', אין להפסיק כלל, ורק לצורך פיקוח נפש מותר להפסיק בהם.
רשאי אדם להפסיק בדיבור באמצע קריאת שמע וברכותיה כדי למנוע מעצמו נזק גופני או הפסד ממוני. ועדיף להפסיק בין הפרקים או בין הברכות (עי' באו"ה סו, א).
הרואה את חברתה שעושה איסור, תרמוז לה כדי להפרישה מהאיסור. ואם לא נִרמזה, תפסיק בדיבור כדי להפרישה מהאיסור, שאם התירו להפסיק באמצע קריאת שמע וברכותיה לכבוד בשר ודם, קל וחומר לכבוד שמיים (ריטב"א, כה"ח סו, ז).
מותר להפסיק באמצע ברכות קריאת שמע כדי לענות על קדיש וקדושה ועוד דברים חשובים שבקדושה, ודינים אלה יבוארו בהמשך (כ, ט-י).