כדי למנוע שנאה ועלבונות, התירו חכמים לומר שלום באמצע קריאת שמע וברכותיה לאדם שהנימוס המקובל מחייב זאת (שו”ע סו, א). אולם כתבו הפוסקים, שהואיל ומקובל כיום שלא להפסיק באמצע התפילה, האנשים המכובדים אינם נעלבים מכך שאין שואלים בשלומם, וממילא אין היתר להפסיק בקריאת שמע וברכותיה כדי לשאול בשלום אדם נכבד או אדם שצריך לירא מפניו (מ”ב סו, ב, עפ”י ספר החינוך). אמנם, אם הגיע אדם שאינו מכיר בערכה של התפילה, ואם המתפלל לא יענה לו הוא עלול להיפגע, מותר להקדים לו שלום. ולכן בעלת תשובה שהוריה אינם מבינים את ערך התפילה, רשאית לומר להם שלום, אבל לא תדבר עמהם מעבר לכך. ובאמצע פסוק “שמע ישראל” ו”ברוך שם”, אין להפסיק כלל, ורק לצורך פיקוח נפש מותר להפסיק בהם.
רשאי אדם להפסיק בדיבור באמצע קריאת שמע וברכותיה כדי למנוע מעצמו נזק גופני או הפסד ממוני. ועדיף להפסיק בין הפרקים או בין הברכות (ע’ באו”ה סו, א).
הרואה את חברתה שעושה איסור, תרמוז לה כדי להפרישה מהאיסור. ואם לא נִרמזה, תפסיק בדיבור כדי להפרישה מהאיסור, שאם התירו להפסיק לכבוד בשר ודם באמצע קריאת שמע וברכותיה, קל וחומר לכבוד שמים (ריטב”א, כה”ח סו, ז).
מותר להפסיק באמצע ברכות קריאת שמע לצורך ענייה לדברים חשובים שבקדושה, ודינים אלה יבוארו בהמשך (כ, ט-י).
