אחד המנהגים המרגשים בחתונה הוא כיסוי פני הכלה בהינומא, שבו נפתח טקס החתונה. החתן פוסע אל הכלה שיושבת על הכסא המכובד והמקושט שלה, ולראשה ההינומא, היינו בד רשת לבן שמורכב מכמה שכבות שנופלות אל אחורי ראשה. החתן ניגש אל הכלה ואוחז בידיו בשכבה העליונה של ההינומא שמאחורי ראשה ומעביר אותה אל עבר פניה ומכסה אותה. וכך, כשההינומא מכסה את כל ראשה כולל פניה נשארת הכלה עד לסוף החופה.
כמה טעמים נאמרו למנהג. ראשית, בכיסוי ראשה של הכלה בהינומא על ידי החתן, מבטא החתן את פרישת חסותו על בת זוגו, שמעתה ואילך הוא נוטל על עצמו אחריות לדאוג לרווחתה ואושרה. וכפי שלמדנו (בהלכה ד) יש אומרים שזו תחילת החופה, כלומר כניסת הכלה לנישואיה.
טעם נוסף, משום צניעות. הצניעות מדגישה שיופייה החיצוני של הכלה אינו מעלתה העיקרית, אלא תכונותיה הפנימיות שגנוזות בנפשה הן עיקר מעלתה וסיבת חתונתה. הסתרת פניה מעבירה את הדגש מן היופי החיצוני אל היופי הפנימי.[4]
מנהג ההינומא רווח אצל כל יוצאי אשכנז ורוב יוצאי ספרד, אבל יש מיוצאי ספרד שלא נוהגים לכסות את פניה של הכלה בהינומא.
