יום החתונה הוא היום הגדול והחשוב בחייהם של בני הזוג, ביום זה יתחילו לקיים בשלימות את המצווה שהיא כלל גדול בתורה – "ואהבת לרעך כמוך", שרק במסגרת הנישואין ניתן לממשה בשלימות. ביום קדוש זה צלם אלוהים שבהם מאיר, והם פורצים את מחסום אישיותם הפרטית, וכורתים ביניהם ברית אהבה ונאמנות, וניצוץ מהאחדות האלוקית מתגלה ביניהם, ומתוך כך הם זכאים להיות שותפים בהמשך תהליך הבריאה ולהוליד חיים ונשמות לעולם.
קשה ללב להכיל את גודל המסע המופלא והארוך שהחתן והכלה מתחילים ללכת בו בעת כניסתם לחופה. מסע אין סופי אל פסגות האהבה ומעמקי האחריות. בדרכם יעברו שעות קשות ושעות שמחות, והרבה ימים של שגרה מבורכת. בדרכם יעברו שעות שאהבתם תתלהט בסערה, וימים שבהם יבטאו אחווה וידידות באין ספור מחוות ומעשים. לפי גודל ערכו של המסע כך גם גדולים הקשיים והמהמורות שהוא יציב בדרכם. ככל שיזכו לדבוק יותר במצוות התורה ובסייגים שקבעו חכמים, כך יקל עליהם לעמוד בניסיונות, ולהמשיך לגלות עוד רבדים ומכמנים בקשר הנישואין המופלא שביניהם. מנישואין אלו בעזרת ה' יגדלו ילדים שיבוא יום וגם הם יכנסו לחופתם ויתחילו את מסעם המופלא שממנו ייוולדו נכדיהם וניניהם עד סוף כל הדורות.
לו החתן והכלה היו רואים את כל זה בעת חופתם בוודאי היו מתעלפים, כי הלב אינו יכול להכיל את גודל הקדושה והאחריות. וכאן מגיע הניסיון הראשון שלהם, האם יהפכו את החתונה לתצוגת רהב חיצונית גדושה במתחים ומריבות, או בענווה וצניעות ישמחו שמחה אמיתית של מצווה עם בני המשפחה והחברים. אמרו חכמים שביום החתונה נמחלים עוונותיהם של החתן והכלה (עי' ירושלמי בכורים ג, ג). משום שביום זה הם רוצים בכל ליבם להתחיל את חייהם החדשים באופן מושלם, לשמח זה את זה בנאמנות, לכבד את הוריהם, לגדל ילדים ולחנכם, לקיים שבתות וחגים, לגמול חסד, ולהיות טובים בעיני אלוהים ואדם. כדי להעצים את התהליך החיובי הזה ראוי לחתן ולכלה לשוב בתשובה ביום חתונתם, ולהתפלל לה' שיסייע להם להגשים את כל שאיפותיהם הטובות.
על דיני הקידושין והכתובה, למדנו בפרק הקודם. עתה נלמד על השתלבותם בסדר החתונה, יחד עם שאר דיני החתונה ומנהגיה.
