ג – חופה – נישואין

פורסם בקטגוריה ה - החתונה ומנהגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/11-05-03/

לאחר עריכת הקידושין בנתינת הטבעת, ולאחר שהחתן נתן לכלתו את הכתובה, אפשר להתקדם לשלב הנישואין שממנו ואילך יהיה מותר לבני הזוג להתחיל בחייהם המשותפים. הנישואין מתקיימים על ידי החופה ואמירת שבע ברכות הנישואין. לרוב חשיבות הנישואין מוזגים כוס נוספת של יין לכבוד שבע ברכות הנישואין, לבטא את שמחת הנישואין שפורצת גבולות.

הברכה הראשונה בשבע הברכות היא הברכה על היין: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן". אמנם רק בסיום שבע הברכות ישתו מהיין, אבל פותחים בברכת היין, כדי שכל הברכות יאמרו על כוס היין, ומעת סיום הברכה על היין ועד שהחתן והכלה ישתנו ממנו, עליהם להקפיד שלא לדבר. לאחר מכן בברכה השנייה פותחים בשבח כללי לה' שברא את הכל: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ". בברכה השלישית ממשיכים לשבח מפורט יותר על בריאת האדם: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר הָאָדָם". בברכה הרביעית השבח מתפרט יותר להודאה על יצירת האיש והאשה בצלם אלוהים זכר ונקבה כדי שיוכלו להתחבר באהבה ולפרות ולרבות – "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי יוֹצֵר הָאָדָם". לפני שממשיכים בברכות לחתן ולכלה אי אפשר לשכוח את ארץ ישראל, ולכן מקדישים את הברכה החמישית לבקשה על כלל ישראל, שכמו שה' משמח את החתן והכלה כמו כן ישיש וינחם את ארץ ישראל בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה – "שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ (בִּמְהֵרָה) בְּשִׂמְחָה, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ". מתוך כך ממשיכים לברכה השישית, ומבקשים מה' שישמח את החתן והכלה כפי ששימח את אדם וחוה בגן עדן: "שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה". מתוך כך מגיעים לברכה השביעית האחרונה, שבה מודים ומשבחים לה' שברא את השמחה, ומתפללים על שמחת החתן והכלה יחד עם גאולת ערי יהודה וירושלים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה, וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה אֲדוֹנָי אֱלוֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי מְשַׂמֵּחַ חָתָן (הֶחָתָן) עִם הַכַּלָּה". לגבי בחירת מברכי שבע הברכות עיינו להלן בהלכה ח'.

לאחר סיום שבע הברכות הרב מסדר הקידושין נותן לחתן לשתות מהיין, וכיוון שהם כבר נשואים, החתן בעצמו נותן לכלתו לשתות מהיין. לאחר מכן טוב שההורים וקרובים נוספים ישתו מהיין ויסיימו את הכוס. אם התכוונו לשתות מהיין ולצאת בברכת היין, אינם צריכים לברך לפני שישתו, ואם לא כוונו, יברכו על היין.

צריך שיהיו נוכחים בחופה לפחות עשרה גברים, שאין לומר את שבע ברכות הנישואין בלא מניין (שו"ע אה"ע סב, ד; לד, ד).

פורסם בקטגוריה ה - החתונה ומנהגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן