כ – יציאה לפני ברכת המזון ושבע ברכות

פורסם בקטגוריה ה - החתונה ומנהגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/11-05-20/

שאלה: האם מותר למי שנותן מתנה במחיר המנה, או שברור לו שהחתן והכלה מוכנים שיעזוב באמצע, לצאת לפני ברכת המזון? הרי לכאורה גם כשאינו גוזל את סעודת החתן, מצד חובתו להשתתף בזימון ושבע ברכות עליו להישאר לפחות עד סוף ברכת המזון?

תשובה: החיוב על היחיד להישאר עם חבריו עד ברכת המזון בזימון הוא במצב רגיל, אבל במקום הכרח או לצורך גדול, מותר לפרוש מן החבורה ולברך בלא זימון. למשל, מי שחושש שאם יישאר עד סוף החתונה יתקשה לקום למחרת לתפילה או יהיה עייף בעבודתו, או שיש לו קביעות לימוד, ואם ישאר עד סוף החתונה יאבד את הקביעות. לכל אלה וכיוצא בהם מותר לברך בלא זימון. אמנם מי שאין לו צורך גדול, כיוון שהתוועד עם כולם בסעודה, חובה עליו להישאר עד לזימון ושבע הברכות.

ומי שיודע מראש שייאלץ לצאת לפני סיום הסעודה, כדי שיהיה ברור שהוא אינו מתחייב בזימון, נכון שיסכים בדעתו שאינו מתוועד עמהם התוועדות גמורה, ורצוי שאף יאמר לשכניו שייאלץ לצאת לפני הסוף. ומכל מקום אם ירצו שניים משכניו לשולחן להצטרף עמו לזימון, יזמן עמהם בחשאי, ויאמר בזימון 'שהשמחה במעונו', אבל לא יזמן על כוס יין וקל וחומר שלא יזמן בעשרה, כדי שלא לפגוע בכבוד הסעודה. וטוב שהמצטרפים לזימון יאכלו אח"כ עוד כ'זית', כדי שיהיו שותפים ממש בזימון עשרה שבסוף הסעודה (פניני הלכה ברכות ה, יא).

כאשר מדובר באנשים נכבדים כרבנים שזמנם יקר, והחתן מעוניין שיזמנו בעשרה, או שהחתן יודע שהסעודה ארוכה ומסכים שיפרשו באמצע, נכון שהיוצאים יזמנו בעשרה ואף יברכו שבע ברכות. ואם קשה להם לקבץ עשרה, יזמנו בשלושה על הכוס ויברכו את הברכה השביעית – 'אשר ברא'.[6]


[6]. בספר יוסף אומץ קנט כתב, שגם איבוד זמן רב למי שהדבר קשה עליו מתיר לברך בלא זימון. ועל כן בחתונה, למרות שהצורך לצאת אינו הכרחי, אם מדובר בזמן רב, גם לצורך רגיל ניתן להקל. ומן הסתם התכוון לאדם ששילם את מחיר המנה כפי שהיה מקובל. אמנם מנגד צריך לזכור, שיש מצווה להישאר עד סוף סעודת הנישואין, ויש מי שאמר שדברי חז"ל (ברכות ו, ב): "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות", מכוונים כלפי מי שאינו ממתין עד לשבע הברכות (ר"ח מבריסק כמובא בנטעי גבריאל צח, א). ולכן אין להקל בזה בלא צורך ממשי. אמנם כל שרשאי לפרוש מהזימון רשאי לפרוש לפני שבע ברכות, שאין החיוב בהן גדול מהחיוב בזימון (עי' אוצה"פ סב, כה, י).

היוצא באמצע הסעודה לא יברך על הכוס כדי שלא לפגוע בכבוד הסעודה, וכן לא יזמן בעשרה, מפני הפגיעה בחתן ובכלה שקבוצה שלימה פורשת באמצע הסעודה (עי' שו"ע קצג, א), אבל יאמר 'שהשמחה במעונו' (עי' בשערי הברכה ה, הערה צו). אמנם אם החתן או הכלה מעוניינים שיזמנו, כגון שהם רבנים, אזי יזמנו על הכוס ויאמרו שבע ברכות. וכן מצינו כיוצא בזה שכתב בשו"ע אה"ע סב, יא, שאפשר שיהיו בסעודת החתונה כמה וכמה חבורות שמברכות שבע ברכות (וכמובא באוצה"פ סב, כב, י בשם חשב האפוד ט). ומוכח משו"ע שם שאין צורך שהחתן ישב עמם, שאפשר לברך שבע ברכות בסעודת חתן גם כשאינו שומע את הברכות, וכ"כ ערוה"ש סב, לז.

פורסם בקטגוריה ה - החתונה ומנהגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן