כד – סעודת שבע ברכות

פורסם בקטגוריה ה - החתונה ומנהגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/11-05-24/

במשך שבעת ימי המשתה, ניתן לברך בכל סעודה את שבע ברכות החתונה, ובתנאי שישתתפו בסעודה מניין של עשרה גברים, בתנאים המבוארים בהלכה הבאה.

עניינן של ברכות אלו להודות לה' ולברך את החתן והכלה שיבנו את ביתם בשמחה ואהבה, ובתוך כך מודים לה' על יצירת העולם והאדם ומתפללים על ירושלים והגאולה.

כיוון שאלו ברכות חשובות ומועילות לחתן ולכלה, מצווה לעשות בכל יום סעודה כדי שיוכלו לברכן. אבל אין בזה חיוב. ולכן אם אין להם יכולת לקיים בכל יום סעודה, מפני שאין להם כסף להוציא על כך וגם אין להם קרובים וידידים שיעשו עבורם את הסעודות, אינם מחויבים בכך (רב פעלים ח"ד ו).

שאלה: האם אפשר לקיים סעודת שבע ברכות בכל בית או רק בבית החתן?

תשובה: אמנם נפסק ב'שולחן-ערוך' (אה"ע סב, י) על פי כמה מגדולי הראשונים (תוס', רשב"א ועוד), שרק בביתו של החתן מברכים שבע ברכות. מפני שהחתן והכלה מתכבדים ושמחים יותר כאשר באים אל ביתם לשמחם.

אבל לדעת כמה ראשונים, אפשר לברך שבע ברכות בכל מקום שבו עושים סעודה לכבודם (מאירי וראב"ד). בנוסף לכך, לדעת רבים מגדולי האחרונים (יש"ש, ט"ז סב, ז), גם אלה שסברו שאפשר לברך שבע ברכות בבית החתן בלבד, לא התכוונו אלא לפי מה שנהגו בעבר לקיים את כל שבעת ימי המשתה בבית החתן, במקום שבו היו החתן והכלה ישנים ושמחים, שבאותו מקום היו עורכים את הסעודות, ושם היו מברכים את שבע הברכות. ואם היו צריכים לצאת מביתם היה בכך פגם בשמחתם וכבודם. אבל כיום שמנהג זה התבטל, השמחה היא בכל מקום שבו עורכים סעודה לכבודם. וכך נוהגים כל האשכנזים.

אולם לגבי מנהג ספרדים ישנה מחלוקת. יש אומרים, שגם היום יש לנהוג כפי שכתוב ב'שולחן-ערוך', שרק בבית החתן אפשר לברך שבע ברכות. אבל אם עורכים סעודה בבית אחר, אין מברכים שבע ברכות אלא את ברכת 'אשר ברא' בלבד. ואם הזדמן לשם אשכנזי שרוצה לברך, אין למנוע זאת ממנו, אבל אין להזמינו לשם כך (ילקוט יוסף שובע שמחות יז, ו).

אבל רוב הפוסקים הספרדים הסכימו, שבדורות האחרונים, כאשר נוהגים לקיים את שמחת החתן והכלה בבתים שונים, ממילא מברכים גם שבע ברכות בבתים שונים. וכך פסק הרדב"ז (ח"ד סי' אלף שכ), וכך הורו בטורקיה (כנה"ג, ור' חיים פלאג'י), וכך הורה המהרי"ץ בתימן (פעולת צדיק ג, רנב), וכך הורו גדולי צפון אפריקה, וביניהם הרב כלפון מג'רבה (ברית כהונה), והרב משאש, וכך הורה הרב חיים דוד הלוי. וכך נוהגים למעשה רוב הספרדים.[9]


[9]. כתב בספר 'עלי הדס' עמ' קפ, ובו אוסף מנהגי תוניס: "…רוב רבני מחוזנו שעמדו על דין זה העלו להתיר אמירת שבע ברכות מחוץ לבית החתן, ובפרט בימינו שאין קובעים מקום לחופה כל שבעה. וכן פסק מה"ר כדיר צבאן בספרו נפש חיה (מע' ח' אות י'), וכתב בסיום דבריו: ואין לדמות למה שנהגו בחו"ל, שהחתן והכלה גרים עם הוריהם בחצר גדולה ורחבה ושם קובעים סעודות של ליל החופה או של שבת, שבאמת זה נקרא מקום החופה, עכ"ל. והסכים עמו לדינא הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א בהערה שם. ועוד הביא הגר"מ מאזוז עדות שכן נהג למעשה מה"ר משה כלפון הכהן בעל ברית כהונה. וע"ע בשו"ת שואל ונשאל (ג, אוה"ע תלח). וכ"כ באורך בספר תרחם ציון (סי' יב). וכן דעת כמה מגדולי אחרונים, כגון: הרדב"ז (ח"ד סי' אלף שכ), הכנסת הגדולה (אה"ע סב, הגה"ט כז), הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים (אה"ע סב, יא), הגאון רבי יהודה שמואל אשכנזי בסידור בית עובד (דיני ברכת חתנים אות חי, דף ר' ע"ב), ועוד".

פורסם בקטגוריה ה - החתונה ומנהגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן