חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

כא – המתנות

נכון שהמוזמנים יתנו מתנה כספית בשווי של מעט יותר מערך המנה, וכך נוהגים רבים מבני עדות המזרח וצפון אפריקה. וכך היה המנהג הקדום בישראל, שעל ידי כך יוכלו משפחות החתן והכלה להתחזק בקיום השמחה ובעזרה לבני הזוג (ב"ב קמד, ב; שו"ע אה"ע ס, א).[7]

שאלה: מקובל אצלנו לשלם את מחיר המנה, אלא שרבים מבני משפחתי עורכים חתונות יקרות מאוד, כאשר מנה עולה מאתיים שקלים ויותר, ולעיתים יש שלוש חתונות בחודש. למרות שאני עובד ומרוויח משכורת סבירה, אינני מסוגל לכסות את מחיר המנות האלה ועוד לקיים את משפחתי. אני יכול לתת בשמחה לכל חתונה מאתיים שקלים עבור אשתי ועבורי, אבל לא שלוש מאות או ארבע מאות שקלים. האם לא היה ראוי לבטל מנהג זה שיוצר קושי רב בקרב משפחות ברוכות ילדים. תשובה: המנהג לתת מתנה מעט יותר משווי המנה הוא מנהג נכון ביסודו, וכך נהגו בישראל מימים ימימה כמבואר בתלמוד. וזאת בתנאי שמחיר המנה הוא סביר. הבעיה שבתקופה האחרונה נוצר סחף, ויש שמוציאים סכומים גבוהים מדי, פעמים רבות כדי להתגאות. הפתרון אינו בביטול המנהג, אלא בדיבור גלוי על הבעיה. מיד לאחר שתקבלו הזמנה, תתקשרו לבעלי השמחה, ותאמרו להם שתשמחו להשתתף בחתונתם, אבל אם המנה תעלה מעבר למאה שקלים, לא תוכלו להשתתף, כי אין באפשרותכם לכסות את מחיר המנה שתאכלו. אם למרות זאת יפצירו בכם להשתתף, תוכלו להשתתף תוך נתינת המתנה שהתכוונתם לתת. ואם לא יפצירו בכם, לא נורא, אל תשתתפו. אם רבים ידברו על כך בגלוי, במשך הזמן מחירי החתונה יחזרו לרמה סבירה.

בעדות וקהילות שאין מנהג מחייב לשלם את מחיר המנה, מי שקשה לו לשלם את מחיר המנה, יכול לתת מתנה כפי הנהוג אצלם, שכן בעלי השמחה נערכים מראש לכך שהמתנות לא יכסו את עלות החתונה. הבעיה שבחתונות רבות כיום משתתפים בעלי מנהגים שונים, וכך עלולה להיווצר בעיה, שבעלי השמחה יצפו שהמוזמנים יכסו את עלות החתונה, וחלק מהמוזמנים ייתנו מתנות קטנות, כפי שהם עצמם קבלו בחתונתם ובחתונת ילדיהם. הבעיה גוברת במשפחות ברוכות ילדים וגוברת יותר כאשר בעלי השמחה שוכרים אולם שהמנות בו יקרות. לפיכך, ראוי שכל מי שמתקשה לשלם את מחיר המנה, ידבר עם בעלי השמחה ויברר אם הם מצפים שישלם את מחיר המנה, ואם כן, יודיע מראש שלא יוכל להשתתף בחתונה. ורק אם למרות זאת יפצירו בו לבא, יבואו וייתן כפי שיוכל.


[7]. ב"ב קמד, ב – קמה, א, טור ב"י אה"ע סימן ס, וכ"כ בשולחן ערוך (אה"ע ס, א): כשנושא אדם אשה, נוהגים שרעיו ומיודעיו שולחים לו מעות, כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה. ואלו המעות נקראים שושבינות. ושושבינות זו אינה מתנה גמורה, שלא שלח לו זה אלא שאם ישא הוא אשה, יחזור וישלח לו כמו ששלח לו. לפיכך, אם נשא זה אשה ולא החזיר לו השושבינות, הרי זה תובעו בדין ומוציא ממנו… אמנם מסיים השולחן ערוך: "ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו, ראיתי שלא להאריך בזה".

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן