מקום תפילין של יד הוא על השריר התפוח שביד בהטייה קלה פנימה לכיוון הלב. שנאמר בפרשת ‘שמע’ (דברים ו, ח): “וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ“, וכן נאמר בפרשת ‘והיה אם שמוע’ (דברים יא, יח): “וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם“. למדו מזה חכמים (מנחות לז, ב), שצריך להניח את התפילין במקום הגבוה ביותר שביד, ועל ידי זה יהיו התפילין על היד. ואין לומר שהכוונה להניחן על כף היד, מפני שהשוותה התורה תפילין של יד לתפילין של ראש, וכשם שתפילין של ראש הן בגובה הראש כך תפילין של יד צריכות להיות בגובה היד. ואין לומר שהכוונה להניחן על הכתף, כי אז כבר יהיו מחוץ ליד. אלא הכוונה לקושרן במקום המוגבה ביותר מתוך היד, שהוא מקום הקיבורת, היינו השריר הבולט שבין הכתף למרפק. בנוסף, נאמר להניח את התפילין “עַל לְבַבְכֶם“, כלומר, על השריר שביד שהוא כנגד הלב. עוד למדנו מזה, שנכון להטות את התפילין מעט לצד הלב, אבל אין להטות הרבה, מפני שאז התפילין לא יהיו על השריר.
כטעם למצווה אפשר לומר, שקשירת תפילין של יד נועדה לרמוז לנו שני דברים. האחד, שמעל כל המעשים הכבירים שהאדם עושה בידיו ובשריריו עומדת האמונה במי שנתן לנו את הכוח לעשות את כל החיל הזה. השני, שהלב עם כל העוצמה הרגשית שלו צריך להיות מכוון ומודרך על ידי התורה, לכן אנו מניחים את התפילין על שריר היד וכנגד הלב.
יש אומרים שלא כל מקום השריר כשר לתפילין, אלא רק מקום השריר שנמצא על המחצית התחתונה של העצם שבין המרפק לכתף. אולם רוב ככל הראשונים לא הזכירו זאת, אלא כתבו שהתפילין צריכות להיות על ה’קיבורת’ (השריר) וכנגד הלב. אלא שהואיל והרבה אחרונים התחשבו בדעה שמקום התפילין על המחצית התחתונה של העצם, לכתחילה נכון לנהוג כמותם. ויש לחשב את העצם מן הכתף ועד המרפק, ומקום השריר נמדד כשהיד ישרה, כך שרוב ניכר של השריר אכן בחצי התחתון של העצם. ומי שיש לו קושי להניחן בחצי התחתון, מפני שיש לו שם מכה או מפני שהוא נער וידו קצרה והתפילין שלו גדולות, יניח את התפילין בברכה על מקום השריר ואפילו מעל למחצית התחתונה של העצם, כי העיקר שכל התפילין יהיו מונחות על מקום השריר.
עדיף לכסות את התפילין של יד, שנאמר (שמות יג, ט): “וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ” – “לך לאות ולא לאחרים לאות” (מנחות לז, ב; מ”ב כז, מז).[4]
כתב רבנו פרץ על פי שימושא רבא (הגהות סמ”ק קנג), שיש להניח את התפילין על חצי הזרוע שלצד המרפק. דבריו הובאו להלכה באגודה, מרדכי וכלבו, שו”ע (כז, ז), רמ”א (כז, א). וכ”כ אחרונים רבים, ומהם: לבוש (כז, א), מ”א ב, עולת תמיד א, שועה”ר ב, ארצות החיים א. ויש שאף כתבו שלא לברך אם הן בחצי העליון (ח”א יד, י; יחו”ד ה, ג). ויש שאף כתבו שאפשר להניחן בחצי התחתון שאינו על השריר (לבוש כז, א).
אולם קשה, ששאר הראשונים שקדמו לרבנו פרץ לא הזכירו עניין זה אלא רק שמקום התפילין על הקיבורת. ור”ח (עירובין צה, ב), אף כתב שהמקום הוא באמצע הזרוע. עוד קשה, שהלב אינו נמצא כנגד החצי התחתון של הזרוע, אלא כנגד אמצע הזרוע או מעט יותר גבוה. עוד קשה, שרבנו פרץ כתב את דבריו בפשטות בלא לבאר את מקור חידושו. עוד קשה, שאמרו חכמים שמקום יש בזרוע להניח שני תפילין, ולפי רבנו פרץ אין שם מקום לכך, ובמיוחד לפי השימושא רבא, שסובר שהתפילין צריכות להיות גדולות (הבית לפחות שתי אצבעות, להלן ד, 3). עוד קשה, שאצל נערים צעירים החצי התחתון מחוץ לשריר, וזה מעכב לפי פשט הגמרא ורוב הפוסקים (כ”כ הב”י בבדק הבית כז, א; מ”א כז, ב, ועוד). אכן לגר”א (כז, א, מעשה רב תפילין כא), אין להתחשב כלל ברבנו פרץ, ומה שהביא בשם השימושא רבא, הכוונה שצריך להניח את התפילין על השריר שאורכו כחצי מהזרוע, באמצעה. ודעת רוב האחרונים, שהעיקר להלכה שמקום התפילין הוא על השריר, ואף שלכתחילה יש לחוש לדעת רבנו פרץ להניח על החצי התחתון, כאשר יש קושי בכך, יש להניחן גם על החצי העליון בברכה, ובלבד שיהיה על הקיבורת. כ”כ רבים ומהם: העמק שאלה (קמה, ג), מ”ב ד, בא”ח (חיי שרה ו). וכן המנהג, שלא לחוש כל כך לדעת רבנו פרץ (ראו מעדני שלמה תפילין ב). (לערוה”ש כז, ד, בשעת הצורך יניח בחלק העליון אפילו שלא על השריר).
ונראה שרבנו פרץ התכוון לבאר את המובן והמוסכם, וכיוון שלא ראה בזה חידוש לא הוצרך לנמק את דבריו. וכוונתו שמקום הקיבורת הוא בחצי התחתון של כל העצם, היינו העצם שנמשכת מהכתף למרפק. ומקום הקיבורת כשהיד ישרה, שזוהי תנוחתה הרווחת של היד, ואז מקום השריר ארוך יותר (אורח משפט ד). ואין לטעון שצריך לחשב את העצם מבית השחי, שכן כאשר מרימים את היד, אותו שיעור יצא בין המרפק למרכז בית השחי. באופן זה יוצא שעיקר מקום הקיבורת בחצי התחתון וכנגד הלב. וכך עולה מדברי רבנו פרץ עצמו בתוספותיו (עירובין צה, ב): “מקומן מחצי זרוע עד המרפק שהוא קודא, והיינו פלגא דזרוע, והיינו הא דקאמר ידך זה קיבורת, פירוש בשר המכונס בין המרפק ובין הכתף”. הרי שלדעתו מקום השריר תואם את הגדרתו חצי הזרוע. וכן למד בבאו”ה (כז, א, ‘בראש העצם’), מדברי התרומה שחצי התחתון ומקום הקיבורת הוא מקום אחד. בכך נפתרות עיקר הקושיות על רבנו פרץ (וכ”כ בחוט שני כז, ג). אמנם עדיין קשה שיש מעט שריר בחצי העליון, ויתכן שלא התכוון לחשב את העצם בדייקנות אלא לבאר שככלל מדובר בחצי התחתון.
כאמור לעיל, בגמרא מנחות (לז, ב), מקום התפילין במקום שרגיל להיות מכוסה, אך אין חובה לכסות את התפילין של יד, כי העיקר שתהיה במקום שרגיל להיות מוצנע. וכ”כ רמ”א (כז, יא). אך טוב יותר לכסותה (התרומה, לבוש כז, יא; מ”ב מז).
