קשירת התפילין ליד ולראש נעשית על ידי רצועות התפילין, והלכה למשה מסיני לצובען בשחור, ומקפידים שבעת קשירת התפילין יהיה הצבע השחור כלפי חוץ (שו”ע כז, יא).
אורך רצועה של יד כדי שיכרוך בה את התפילין על שריר היד, ומשם תימשך עד האצבע האמצעית, ויכרוך אותה עליה שלוש פעמים. והמנהג לכרוך את הרצועה על אמת היד שבע פעמים, ולכורכה על כף היד והאצבעות בצורות של ‘ש’ ו’י’ (להלן ד, ו).
נוהגים שרצועות התפילין של ראש ישתלשלו לפניו, כאשר הרצועה הימנית תגיע עד מקום המילה והשמאלית עד הטבור (להלן ד, ו). וממשיכים בכך את השפעת הקדושה מצד ימין עד מקום הברית וההולדה, ומצד שמאל עד מקום עיכול המזון.
המנהג הנכון שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהיה לצד הכתף, ועל ידי כך התפילין יהיו קשורים היטב לזרוע (שו”ע כז, ג).
צריך להקפיד שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לגוף, כלומר, שלא יניח תפילין של יד על השרוול או תפילין של ראש על הכובע ואפילו הוא דק. אבל מי שהיתה לו מכה במקום התפילין ונצרך להניח עליה תחבושת, יניח עליה את התפילין בלא ברכה, הואיל ויש סוברים שתחבושת אינה חוצצת (שו”ע כז, ה; מ”א ח).
לכתחילה מקפידים שגם לא תהיה חציצה בין הרצועות שקושרות ומצמידות את התפילין לזרוע ולראש, אבל בדיעבד חציצה תחת הרצועות אינה מעכבת ומניחים עליה בברכה (לבוש, מ”ב כז, טז). מצד הדין אפשר שתהיה חציצה במקום שבע הכריכות על האמה, הואיל ואינן קושרות את התפילין לזרוע. אולם רבים נוהגים להדר ולהסיר חציצה גם ממקום הכריכות, ולכן נוהגים להסיר את השעון מהיד לפני הנחת התפילין (פמ”ג מש”ז ד).[5]
למעשה, הורו הפוסקים להחמיר כרא”ש ודעימיה, אלא שמי שמחמת אונס אינו יכול להניח את התפילין על הראש ממש, יניחן על כובע או תחבושת בלא ברכה (שו”ת הריב”ש קלז; שו”ע ורמ”א כז, ד-ה). מי שנשרו שערותיו והוא הולך עם פאה נוכרית ומתבייש להסירה בתפילה, יניח תפילין בביתו בברכה בלא פאה, ואח”כ בבית הכנסת יניח את התפילין על הפאה בלא ברכה (אג”מ ח”ד מ, יח).
לגבי תחבושת ביד במקום התפילין, יש אומרים שהואיל ויש בה הכרח, אין היא חוצצת, ולכן יש להניח את התפילין של יד על התחבושת בלא ברכה (מ”א כז, ח, ומ”ב יח).
שיער הראש אינו חוצץ אפילו אם הוא ארוך כשיערו של נזיר עולם. אמנם במחצית השקל (כז, ד), כתב שהמגדל בלורית חוטא בשחץ ובגאווה, ובנוסף, יש לחשוש ששערו חוצץ בתפילין. והביאו מ”ב טו. אולם אין אפשרות לקבל את דבריהם, הואיל והנזירים גידלו שיער והניחו תפילין. גם מבין האבלים על הורים יש שנהגו שלא להסתפר חודשים רבים עד שנה, ובוודאי הניחו תפילין (מור וקציעה, ערוה”ש כז, יד; אור לציון ח”ב מד, יט; בני בנים א, ו; יחו”ד ב, ב, ועי’ שם ג, ב, לעניין שעון).
