ז – יד שמאל

[8]. מנחות (לז, א): “אחרים אומרים: ידך – לרבות את הגידם”. כלומר, מי שנקטעה ידו השמאלית, אבל נותרה הקיבורת שעליה מניחים תפילין, חייב בתפילין. לתוס’ (‘אין לו’), אין דעה אחרת בגמרא. מנגד, לאור זרוע (א, תקעז), לדעת תנא קמא בברייתא שם, מי שנקטעה ידו עד המרפק, למרות שמקום הקיבורת נשאר – פטור מתפילין, הואיל וחיוב ההנחה הוא על יד רגילה ושלמה. וחשש לדעתו הרמ”א (כז, א), ולכן כתב שמי שנקטעה ידו השמאלית עד המרפק יניח עליה תפילין בלא ברכה. וכ”כ שועה”ר ג, ערוה”ש ט. אולם רבים חלקו על הרמ”א וסוברים שאם מקום הקיבורת ביד שמאל נשאר, חייבים להניח עליו תפילין בברכה. כ”כ ב”ח, אליה רבה, גר”א א, תורת חיים סופר א, חוות יאיר קסז, והביאם באו”ה (‘בלא ברכה’). וכתבתי למעלה שיברך על הנחת תפילין של יד (שלא כבאו”ה שם), מפני שזו הדעה העיקרית. ואין חשש ברכה לבטלה אם יעשה זאת, שכן גם לפי האו”ז צריך לברך על של ראש, ואם יברך על של יד, כל מה שיהיה לפי האו”ז הוא הפסק מיותר בין הברכה לזמן חלותה על תפילין של ראש, אבל בדיעבד הברכה תחול. (כלומר, לרמ”א כו, ב, לפי האו”ז יברך על של ראש שתי ברכות, ועדיף שינהג כדעה העיקרית ויברך על של יד ‘להניח’ ועל של ראש ‘על מצוות’. ולשו”ע כו, ב, לפי האו”ז היה צריך לברך על של ראש ‘על מצוות’, ולדעה העיקרית צריך לברך על של יד ‘להניח’ ובזה יפטור גם את של ראש. וכיוון שבדיעבד אפשר לברך על של ראש ‘להניח’, יוצא שאין לפי האו”ז חשש ברכה לבטלה, וממילא נכון לנהוג כדעה העיקרית).

נקטעה ידו השמאלית כולל מקום הקיבורת – פטור מתפילין (או”ז, שלט”ג, שו”ת רמ”א קכב, ב”ח, מ”א ג ועוד. וכך משמע מתוס’, אגודה וריא”ז. אמנם למהרש”ל יניח על יד ימין. וארה”ח א, וכה”ח ה, כתבו להניח על יד ימין בלא ברכה).

נולד בלא יד שמאל, בפשטות פטור מתפילין של יד, אבל כתבו כמה פוסקים שיניח על יד ימינו בלא ברכה (שבות יעקב א, ג; כה”ח ז). נולד בלא יד ימין, מניח על יד שמאל בברכה (כך פשוט, וכ”כ צמח צדק או”ח ה).

מבואר למעלה שאם נקטעה כף ידו הימנית או חלתה ונחלשה – הפך לשמאלי, כ”כ ציץ אליעזר (טז, יז), יבי”א (ח”ט או”ח ז), ועוד (ועי’ צמח צדק ה, ומנחת שלמה ב, ד-ה). כיוצא בזה למדנו במרדכי (מנחות תתקסט, הובא בב”י כז, ו), שי”א שהמרגיל את עצמו להיות שמאלי, למרות זאת יניח על יד שמאל, כי מתחילה היא היתה ידו החלשה. אבל למעשה הורה ללכת אחר המצב בפועל, וכיוון שנעשה שמאלי יניח בימין. ע”כ. וכ”כ מ”א ט, ומ”ב כב. הוסיף דגול מרבבה (כז, ו), שגם לסוברים שאין מתחשבים במה שאדם שינה מטבעו, כאשר השינוי נעשה בידי שמיים, הולכים אחר המצב שנגרם בעקבות השינוי.