נשים פטורות ממצוות הנחת תפילין, הואיל ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ומצוות תפילין תלויה בזמן, שבימות החול מצווה להניח תפילין, ובשבתות ובמועדים אין מצווה להניח תפילין (לעיל הלכה יד. עי’ בפנה”ל תפילת נשים ב, ז). לגבי שאר מצוות עשה שתלויות בזמן, כדוגמת לולב ושופר, ישנה מעלה לנשים שמקיימות אותן, מפני שאף שאינן חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן, מצוות רשות יש להן. אולם לגבי תפילין, גם נשים צדקניות לא נהגו להניח, וזאת משום שנהגו ישראל לחשוש מאוד לכבודן של התפילין, לכן גם גברים, שהיה ראוי שיניחו תפילין כל היום, נוהגים מפני החשש לפגיעה בכבודן, להניחן רק בתפילת שחרית כדי לקיים את חובת המצווה ולא יותר. ונשים שאינן חייבות במצווה, עדיף שלא יניחו (מ”א, ערוה”ש). לפיכך, אשה שרוצה להתעלות במצוות, ובאה לשאול אם טוב לה שתניח תפילין, ההוראה שלא תניח. ואם בכל זאת תשתוקק ותרצה להניחן, יש לה על מי לסמוך. אך נכון שלא תניח אותן בפרהסיה משום יוהרה.[23]
למעשה, לדעת רוב הראשונים, דין תפילין כדין שאר מצוות עשה שהזמן גרמן, ונשים שרוצות להניח תפילין רשאיות ויש להן בכך מצווה. כ”כ החינוך תכא, ומאירי (עירובין צו, א). וכן עולה מרמב”ם (הל’ ציצית ג, ט), ורשב”א (א, קכג). וכן אפשר ללמוד מבה”ג, רי”ף, ר”ן וריטב”א, שכללו את מצוות התפילין עם שאר מצוות עשה שהזמן גרמן מבלי לחלק. וכ”כ סתם שו”ע (לח, ג). וכ”כ בעולת תמיד (לח, ג), שאשה שרוצה להניח תפילין, אם היא יודעת לשמור את גופה בנקיות, תוכל להניחן. וכן סיפרו על כמה צדקניות בדורות הראשונים והאחרונים שנהגו להניח תפילין, ומהן בנותיו של רש”י ואשתו של רבי חיים בן עטר.
מנגד, יש מהראשונים שהורו לנשים לא להניח תפילין ומחו ביד הרוצות להניחן. כ”כ ראב”ד, ריא”ז, כלבו סי’ כא בשם הר”ם מרוטנבורג; תשב”ץ קטן ע”ר. וכך הורו רוב רובם של האחרונים, ומהם: יש”ש, רמ”א (או”ח לח, ג), מהריק”ש, לבוש ג, מ”א ג, ברכ”י (לח, א), פמ”ג (א”א ג), יפה ללב ב, מ”ב יג. ביאר מ”א (לח, ג), שאם היו חייבות בתפילין, לא היה הטעם שאולי לא ייזהרו בנקיות, פוטרן. אבל כיוון שהן פטורות ויש חשש נקיות – יש למחות שלא יניחו. כהמשך לדבריו כתב בערוה”ש (לח, ו), שגם הגברים מתקשים בכך, שהרי התפילין צריכות גוף נקי כאלישע בעל כנפיים, אלא שהואיל וחייבים להניח תפילין, מניחים בק”ש ותפילה תוך זהירות מירבית. אבל נשים שפטורות, למה שיכניסו עצמן בחשש גדול כזה. וזמן ק”ש ותפילה אצלן כמו לגברים בשאר היום.
וכן מקובל להורות לנשים שלא להניח תפילין. אלא שיש לרוצה להניח על מה לסמוך, אך נכון שתניח בצנעה, שהואיל ולא מקובל שנשים צדקניות מניחות תפילין, המניחה בפרהסיה נראית כמתגאה. בנוסף, נכון שהמצווה תיעשה לשם שמיים ולא באופן שנראה כנועד לקדם מטרות אחרות כדוגמת מאבק על שוויון נשים. בכל אופן אין למחות באשה שמניחה תפילין בפרהסיה.
עוד יש לברר, האם בעת הווסת או בעת פליטת שכבת זרע הגוף נחשב כאינו נקי. מעולת תמיד לח, ג, משמע קצת לאיסור, שכן כתב “דאם האשה זקנה וידעינן בה שיודעת לשמור את עצמה, דאין למחות בידה”. וכן באשל אברהם בוטשאטש (לח, א), העלה אפשרות שבעת שדם הווסת שותת הגוף נחשב כלא נקי. מאידך, שאר הראשונים והאחרונים לא הזכירו חשש זה כסיבה שנשים לא יניחו תפילין. בכל אופן נראה שכאשר יש תחבושת סופגת או טמפון, בכל מצב הגוף נחשב כנקי.
אפשר אולי לומר, שהציצית והתפילין הן מצוות חובה לגברים כדי להזכיר להם בכל עת את יסודות האמונה ומצוות ה’, וכיוון שנשים מטבען מתקשרות אל האמונה והדבקות בה’ באופן עמוק יותר מגברים, אין להן צורך בכך. עוד אפשר, שגברים חויבו בהן כדי להזכיר להם את האמונה והמצוות בכל דרכיהם, ואילו נשים שלא היו רגילות לצאת מהבית לא הוצרכו לכך. וגם כשהשתנו הזמנים ונשים החלו לצאת ולפעול גם במרחב הציבורי, מנהגי הצניעות שלהן בענייני הלבוש הם השומרים עליהן ומזכירים להן את האמונה והמצוות.
