מקום הנחת תפילין של ראש הוא מתחילת המקום ששערות הראש גדלות בו מעל המצח ועד למקום שמוחו של תינוק רופס, היינו סוף המקום הרך בראשו של תינוק. וצריך לכוון את התפילין שיהיו באמצע הראש כנגד בין העיניים (שו”ע כז, ט-י). אם התפילין אינן מכוונות בדייקנות באמצע הראש, אלא זזו מעט ימינה או שמאלה, כל זמן שהן מונחות כנגד בין העיניים – עדיין הן במקומן. לכן אין צורך להשתמש בראי כדי לכוונן בדיוק, אלא די לכוונן על ידי מישוש היד (דברי חיים ב, ו; ציץ אליעזר יב, ו, ב).
קשירת תפילין של ראש מתבצעת על ידי הידוק הרצועות סביב הראש, כאשר על הראש בצד הקידמי מונח בית התפילין, ומאחורי הראש, במקום שהעורף מתחבר לגולגולת – קשר התפילין. בדרך כלל יש כמין שקע בעורף מתחת לגולגולת, ויש להניח את הקשר בתחילת השקע כלפי מעלה, כך שהרצועות ילפתו את הגולגולת, והתפילין יתהדקו לראש בצורה הטובה ביותר.
צריך להיזהר שאפילו מקצת מן התפילין לא יהיה מתחת למקום גדילת שערות הראש לכיוון המצח, מפני שלדעת רבים, אפילו אם קצת מן התפילין יהיה מונח כנגד המצח – לא קיים את המצווה וברכתו לבטלה. כיוון שצורת הראש עגולה מעט, ותחתית התפילין ישרה, נמצא שקצה התפילין אינו נוגע ממש במקום צמיחת השיער, ולכן צריך לוודא שכל התפילין יהיו כנגד מקום גדילת השיער. אמנם יש פוסקים שסוברים שדי בכך שרוב התפילין יהיו על מקום גדילת השיער. אולם כיוון שמדובר במצווה מהתורה, ורבים סוברים שגם אם קצה התפילין אינו על מקום גדילת השערות, לא קיים את המצווה, יש להחמיר כמותם.
אדם ששערותיו גדלות על החלק העליון של המצח, לא יניחן שם, אלא רק מעל הראש כשאר האנשים. מי שברבות השנים הקריח, יניח על המקום ששערותיו גדלו בהיותו צעיר, שכן העיקר הקובע הוא מקום גדילתן לפי הרגיל אצל רוב בני אדם.
כיוון שבכל יום מהדקים את הרצועה סביב הראש, הרצועה נמתחת ומתארכת מתוך הקשר, והתפילין נוטות להישמט לצד המצח. לכן צריך לבדוק את מצב הרצועות כל חצי שנה או שנה. ככלל, עדיף שהרצועה תהיה קצרה יותר, כדי שאם תימתח מעט, עדיין התפילין יהיו במקומן (מ”ב כז, לג). טוב שבכל בית כנסת יהיה מי שיודע להאריך ולקצר את הרצועות, על מנת לסייע למתפללים לקיים את המצווה.
כטעם למצווה אפשר לומר, שהתפילין צריכות להיות מונחות על הראש, כדי לבטא בכך שמקור ההשפעה לכל מחשבותינו הוא מה’ שהוא לגמרי מעלינו. אבל אם ירדו אל מתחת לקו השיער, כבר אינן לגמרי למעלה, וכיוון שלא הדגיש שההשפעה האלוהית היא לגמרי מלמעלה, לא קיים את המצווה כראוי. והתפילין צריכות להיות באמצע הראש כנגד בין העיניים, כדי לבטא שההשפעה האלוקית באה אלינו ממקור אחד, מה’ אחד. ומתוך כך הברכה נמשכת לצדדים השונים שבאים לידי ביטוי בהתפצלות לשתי העיניים.[10]
בשו”ת בית יעקב (קלא), כתב שלא התבאר בפוסקים אם גם התיתורא צריכה להיות מעל מקום השיער, ולט”ז רק הקציצה צריכה להיות על מקום השיער ואילו התיתורא יכולה להיות כנגד המצח, אולם לדעתו גם התיתורא צריכה להיות מעל מקום צמיחת השיער. למאמר מרדכי ח, גם הט”ז מסכים לבית יעקב, שהתיתורא צריכה להיות על מקום השיער. ולעולת תמיד (כז, ח), רק הקציצה צריכה להיות במקום השיער. למעשה, אחרונים רבים לא דקדקו בזה, ומהם: א”ר, ח”א, חסד לאלפים ועוד. ויש שכתבו במפורש שיש להניח את התפילין כולל התיתורא על מקום צמיחת השיער, ומהם: פמ”ג (מ”ז כז, י), שבילי דוד (כז, ד), אמרי יושר חדשות ג, מ”ב (כז, לג), יחו”ד (ה, ג). הרב קוק בצעירותו כתב קונטרס ‘חבש פאר’ לחזק בחריפות את החובה שגם התיתורא תהיה על מקום צמיחת השיער, וכיוון שמי שאינו נוהג כך מפסיד את המצווה ומברך לבטלה, יש להעיר לו על כך.
אמנם היו שנהגו להניח חלק מהתפילין מחוץ למקום צמיחת השיער, וכפי שהעידו לדוגמה על אדמו”רי בעלז. שלושה צדדים לכך: א) יש פוסקים כמו הט”ז ועולת תמיד שהתיתורא אינה צריכה להיות על מקום צמיחת השיער. וכ”כ תורת חיים (סופר כז, י). ב) יש אומרים שדי בכך שרוב הקציצה תהיה מעל מקום צמיחת השיער (תפארת זיו א, א; דבר יהושע ד, יא). ג) יש אומרים שכל מה שבאוויר אינו נחשב, ודי שהחלק שנוגע בראש יהיה על מקום צמיחת השיער (דבר יהושע שם; אומר ודעת א). ויש שהורו לכתחילה להקפיד כדעת המחמירים, אלא שלימדו זכות על המקילים בסברות אלו, ולכן הורו שלא להעיר להם (דעת קדושים כז, ט; מחשבות בעצה א).
