יג – זמן התפילין ביום ודין אָבֵל ביום הראשון

[13]. נחלקו תנאים ואמוראים האם מהתורה מצווה להניח תפילין בלילה. לרבי יוסי הגלילי, מהתורה זמן תפילין ביום בלבד, שנאמר (שמות יג, י): “וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה” – ימים ולא לילות. וכן פסק הרמב”ם (תפילין ד, י). ולדעת רבי עקיבא, פסוק זה נאמר על קרבן פסח, ומהתורה זמן תפילין גם בלילה, אלא שמשום חשש שמא יירדמו בהן ויתבזו – גזרו חכמים שלא להניחן בלילה. וכן דעת רוב ככל הראשונים, משום שמסקנת הגמרא כרב אשי שמהתורה זמן תפילין גם בלילה ורק מדברי חכמים אין מניחים אותן בלילה (תרומה, רי”ד, אור זרוע, סמ”ג, רשב”א, רא”ש ועוד רבים, וכ”כ בשו”ע ל, ב).

אמנם מי שהניח תפילין והגיע צאת הכוכבים, אינו חייב לחולצן עד שילך לישון, אלא שזו “הלכה ואין מורין כן”. לפיכך רק מי שנמצא לבדו יכול להישאר עם התפילין אחר צאת הכוכבים. ואם יתפנה ויצטרך לחולצן – לא יניחן שוב (מנחות לו, א-ב; שו”ע ל, ב; מ”ב ו; ח). מי שלא הניח תפילין – יניחן עד צאת הכוכבים. למעלה כתבתי שיניחן אז בלא ברכה, כדעת באו”ה (ל, ה, ‘יש’), וכה”ח יז. אולם יש אומרים שהואיל ומעיקר הדין הלילה זמן תפילין, בבין השמשות יניחן בברכה (ח”א יד, טז; ארה”ח ל, ב; הליכות עולם חיי שרה ג).

[14]. לדעת רוב רובם של הפוסקים גם כאשר הקבורה לא היתה ביום המיתה, אסור להניח תפילין ביום הראשון לשבעה. כ”כ א”ר (לח, ב), מחזיק ברכה (א-ב), מ”ב טז, דגול מרבבה (יו”ד שפח, א), רע”א שם, ערוה”ש ג, כף החיים (פלאג’י י, לז), בן איש חי (חיי שרה יב), קצוש”ע (ריא, ב-ג), גשר החיים (ח”א יח, ד), ועוד רבים. אמנם יש אומרים שאם הקבורה למחרת יום המיתה, יש להניח תפילין לאחר הקבורה (מהריט”ץ יד; מאמ”ר לח, ד). ויש אומרים שראוי לחוש לדעתם ולהניחן בצנעה בלא ברכה (יבי”א ח”ב יו”ד כז; הליכות שלמה יח, ה). למעשה, יש לנהוג כדעת רוב רובם של הפוסקים שאסרו להניח, אך מי שרוצה מאוד להניחן, רשאי להניחן בצנעה בלא ברכה.