יא – ברכת התפילין

מברכים על הנחת תפילין של יד: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין”. ונחלקו הפוסקים, האם צריך לברך ברכה נוספת על הנחת תפילין של ראש.

לנוהגים כ’שולחן-ערוך’, כיוון שאלו שתי מצוות שמגמת שתיהן אחת, הברכה לתפילין של יד מועילה גם לתפילין של ראש, ואין צורך להוסיף עבורן ברכה מיוחדת. ורק מי שהפסיק בדיבור בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, צריך לברך על תפילין של ראש “על מצוות תפילין”.

ולנוהגים כרמ”א, כיוון שאלו שתי מצוות, צריך להוסיף ולברך על הנחת תפילין של ראש: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות תפילין”, ואם הפסיק ביניהן בדיבור, צריך לברך על של ראש את שתי הברכות. מתוך כבוד לסוברים שאין לברך על תפילין של ראש, נוהגים לאחר הידוק הרצועות לומר ‘ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד’.^[11]

על כל המצוות צריך לברך סמוך ככל האפשר לעשייתן (מנחות לה, ב). וכיוון שהמצווה היא ‘לקשור’ את התפילין על היד ועל הראש, צריך לברך סמוך לקשירה. כלומר אין לברך לאחר שמוציאים את התפילין מהתיק, הואיל ואין זה סמוך ממש לעשיית המצווה. וכן אין לברך לאחר קשירת התפילין על היד, הואיל והמצווה כבר נעשתה. אלא תחילה יש להניח את התפילין של יד על מקומה ולתופסה ביד תוך הידוק הרצועה, לברך, ולהדק את התפילין על ידי ליפוף הרצועה על הזרוע. שכן ליפוף הרצועה הוא הקשירה, שבלא הליפוף אין התפילה של היד עומדת במקומה (שו”ע כה, ח). וכן לנוהגים כרמ”א ומברכים על הנחת תפילין של ראש, זמן הברכה הוא לאחר שמניחים את הרצועות על הראש ולפני הידוקן, שבהידוק נעשית מצוות הקשירה.

המסיר את התפילין על מנת לחזור ולהניחן, לא יברך שוב, הואיל ולא הסיח את דעתו מהן. אבל אם התכוון להסירן למשך יותר מחצי שעה, כשיחזור להניחן יברך שוב. וכן אם הסירן כדי להתפנות בשירותים או כדי להפיח, אף שהסירן לזמן קצר, כיוון שהיה חייב להסירן, כשיחזור להניחן יברך שוב (עי’ רמ”א כה, יב; מ”ב מז).^[12]