ז,א – הטעם הפנימי לתקנת ההפטרה
כתב רבי צדוק הכהן מלובלין בצדקת הצדיק קעה, שהגזירות נועדו לעורר את ישראל לדברי תורה, וכך גם ההפטרה שנתקנה על ידי גזירה שלא לקרוא בתורה. "והבינו רז"ל דרצון הש"י אדרבא דקורין רק מעט (בנביא), ודצריך להוסיף עוד קריאת מפטיר בנביאים. וכיוצא בו באמירת 'שמע ישראל' בקדושת מוסף, שנתקן בגזירה על ידי רז"ל כמו שכתב בספר האשכול. וכיוצא בו אמרו ז"ל (מד"ר אסתר ז) בהמן שלגלג (על ישראל שמשתמטים מעבודת המלך ואומרים) שבת היום, פסח היום, ואמרו לו: חייך עוד מוסיפים מועד על מפלתך".
כתב הלבוש רפד, א, שהטעם שקוראים להפטרה 'הפטרה', מפני שנפטרו בה מקריאת התורה בשעת השמד. ע"כ. ועוד משמעות יש במפטיר שהוא לשון סיום, שבו מסיימים את הקריאה.
ז,ב – מנהג קריאת ההפטרה
יש מקומות שנוהגים שהמפטיר מברך את הברכות והציבור כולו קורא את ההפטרה (מנח"י ח"ט סכ"ב; שער אפרים ט, לג). אבל נכון יותר לשמוע את ההפטרה מפי הקורא (מ"ב רפד, יא, ובאו"ה).
