יב,א – ההידור לומר 'ויכולו' כעדות (הערה 6)
כתב בהליכות שלמה (יד, ה, ובדבר הלכה ח-ט), שהעומד בתפילת הלחש וטרם אמר 'ויכולו' ורואה שהציבור עומדים לומר 'ויכולו', יכול להמתין בתפילתו ולומר 'ויכולו' בלחש בשעה שהציבור אומרים בקול. ואף אם כבר אמר 'ויכולו' ומיד כשסיים את אמירתו התחילו הציבור לאומרו, מותר לו לחזור ולומר עמהם. ע"כ. ונלענ"ד שעדיף שלא לחזור באמצע תפילת עמידה פעם שנייה על 'ויכולו' עם הציבור, כי הכבוד והיראה שבעמידה לפני המלך מורים שלא לומר דבר אחד פעמיים, וזה יותר חשוב מההידור לומר 'ויכולו' כעדות. שכן עיקר טעם אמירת 'ויכולו' כמובא בשו"ע רסח, ז, כדי שגם ביו"ט יאמרו 'ויכולו', וכדי להוציא את מי שאינו יודע לאומרו. ובחזו"א לח, י, חולק על עצם ההידור שבעדות.
וברור שאדם העומד בסיום תפילתו אחרי ה'יהיו לרצון' הראשון, רשאי מאותה שעה לומר 'ויכולו' עם הציבור, ואין בזה הפסק כיוון שאמירת 'ויכולו' הוא חלק מהתפילה. וכ"כ בהליכות שלמה שם.
גם אישה יכולה להצטרף עימו לאמירת 'ויכולו' לעדות בשניים, שהרי גם היא מצווה בעדות זו על בריאת שמים וארץ (שולחן שלמה יד בארחות הלכה 21).
