ה – סעודה שלישית

פורסם בקטגוריה פרק ז - סעודות השבת ומלווה מלכה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-07-05/

ה,א – האם יוצאים בדיעבד ידי סעודה שלישית במאכל שאינו פת

בפשטות צריך לאכול בכל שלוש הסעודות לחם, וכפי שמשמע בגמרא (שבת קיז, ב): "תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלוש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו (שמות טז, כה): ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה". ומכיוון שלמדו את החיוב מהמן, רק לחם דומה בחשיבותו למן. וכך כתב הטור (רצא, ה) בשם ר"י. וכך משמע שדעת הרא"ש (סוכה ב, סו"ס יג), וכן דעת התוס' (יומא עט, ב, 'מיני'), והסמ"ג (עשין כז). וכן דעת הב"ח (רצא, ה), שאפילו בדיעבד לא יצא אלא בפת. וכ"כ ערוה"ש רצא, יב: "צריך דווקא פת וחלילה להקל בזה ועבירה גדולה ביד המקלים בזה לצאת במיני תרגימא. ויש להזהיר על זה מאוד מאוד. ואין היתר כי אם לחולה. והמזלזלים בסעודה שלישית לצאת ידי חובתם בלא פת עתידים ליתן את הדין".

אמנם רמב"ן ורשב"א (שבת קיז, ב) כתבו, שיש סוברים שאפשר בדיעבד לצאת בכל הסעודות במיני תרגימא. (וכ"כ רשב"א לברכות מט, ב). ולמדו זאת מדברי רבי אליעזר (סוכה כז, א) שסובר שצריכים לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה, ואם החסיר יכול להשלים במיני תרגימא. הרי שבדיעבד מיני תרגימא מועילים להשלמת סעודה. וסיים הרמב"ן שאורחא דמילתא לקיים הסעודות בפת.

והתוס' (פסחים קא ,א 'טעימו'), ותוספות ישנים (יומא עט, ב) בשם רבנו שלמה (רש"י) ורבנו יעקב (ר"ת), כתבו, שאפשר לצאת במיני תרגימא בסעודה שלישית בלבד. גם הריטב"א (שבת קיז, ב) הזכיר דעה זו לגבי סעודה שלישית בלבד, ואף לגבי סעודה שלישית הכריע למעשה שצריך לחם. והרשב"א (ברכות מט, ב) כתב, שדעת ר"ת שבסעודה שלישית אין צריך פת, ולכן אם לא אמר בה 'רצה' אינו חוזר, ויש אומרים שחוזר. ע"כ. ורבנו יונה (ברכות לו, ב, 'ברכת') כתב שאפשר לצאת בפירות ידי סעודה שלישית. וכ"כ בשבלי הלקט (סי' צג), שהיה ר"י ב"ר יהודה נוהג להשלים סעודה שלישית במיני פירות. וה"ר יהודה הקפיד להשלימה במיני פירות של שבעת המינים.

שלוש דעות עיקריות יש בהגדרת מיני תרגימא: א) שהם חמשת מיני דגן, ב) בשר ודגים שמלפתים בהם את הפת ג) פירות. וז"ל שו"ע לעניין סעודה שלישית (רצא, ה): "צריך לעשותה בפת. וי"א שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן. וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים אבל לא בפירות. וי"א שאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת אלא אם כן הוא שבע ביותר".

ונפרט את המקורות לשלוש הדעות במיני תרגימא: א) חמשת מיני דגן (תוספתא ברכות ד, ד; טור רצא, ה). וכתבו האחרונים שלדעה זו פת הבאה בכיסנין עדיפה ממעשה קדרה לפי שאין שם לחם עליו כלל (קצוה"ש צב, בדה"ש ג). ב) שהם דברים שמלפתים בהם את הפת, כגון בשר ודגים (תוספות סוכה כז, א, 'במיני'). ג) פירות (רשי סוכה כז, א; רבנו יונה ברכות לו, ב, 'ברכת', בשם רבני צרפת; ר"ן שבת מד, א, 'ואיכא'). ועדיף פירות משבעת המינים, הואיל והם טעונים ברכה לאחריהם במקום אכילתם, והרי זה כקביעות, וגם מזכירים את השבת בברכת מעין שלוש (ב"י בשם רבנו יהודה; פמ"ג משב"ז ב, ה). ועדיף פירות מבושלים שיש באכילתם יותר חשיבות (אשל אברהם בשם שו"ת דבר משה, קצוש"ע עז, טז). ונראה שפירות שבעת המינים עדיפים על פירות מבושלים שאינם משבעת המינים.

ובתהלה לדוד רצא, ב, כתב שיין עדיף על פירות סתם, שכן לדעת הגאונים רביעית יין מועילה להיות קידוש במקום סעודה כמו מיני דגן, כמובא בשו"ע רעג, ה. ולקצות השולחן (צב בדה"ש ד) יין וכל פירות שבעת המינים עדיפים על בשר ודגים, שהברכה אחרונה שלהם חשובה יותר (ע' שש"כ נו, ה, הערה כו).

ה,ב – טעם הקולא בסעודה שלישית

לרבנו יונה (ברכות לו, ב, 'ברכת') מקילים בסעודה שלישית כי אין בה קידוש. לתוספות (פסחים קא, א) כי סעודת ערבית ושחרית הם עיקר כבוד שבת. וכ"כ בב"י (אהע"ז סב, ח), שסעודה שלישית אינה נחשבת כפנים חדשות לענין שבע ברכות, כי אינה עיקר כל כך.

ובספר כתבתי שסברת המקילים בסעודה שלישית מפני "שעיקרה לתוספת תענוג ולא לשביעה, ואין חיוב לאכול בה דווקא לחם". וכעין זה כתב במחזיק ברכה (רצא, ד): "ונראה שכוונתם שהם עיקר כבוד שבת, לפי שזה דרך כל אדם לאכול ב' סעודות, אחת ביום ואחת בלילה, ולכן איבעי ליה לקיומינהו בפת, משא"כ סעודה שלישית שהיא תוספת בשבת דווקא". וכעין זה כתב במ"ב רצא, כד, בשם תוספת שבת: "כיוון דאין דרך לאכול סעודה שלישית לתיאבון סגי בהכי".

ה,ג – אם התארכה סעודה שנייה עד לזמן סעודה שלישית

אם התארכה סעודה שנייה עד לזמן סעודה שלישית, ואין לו זמן לעשות הפסקה גדולה ואח"כ לאכול סעודה שלישית. יפסיק את סעודתו באמציעתה, יברך ברהמ"ז, ושוב יטול ידיים ויברך 'המוציא' לסעודה שלישית (שו"ע רצא, ג). וכתב הרא"ש שאין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל והוא עושה זאת לצורך סעודה שלישית ולא לצורך הוספת ברכות, וכ"כ שו"ע. ולתוס' יש בזה חשש ברכה שאינה צריכה, ולכן כתבו כמה אחרונים, שצריך לעשות טיול קצר ביניהם, או יעסקו בתורה כדי להפסיק בין הסעודות (מ"א ו; שועה"ר ג; מ"ב יד). ועיין בפניני הלכה ברכות יב, 2, לעניין ברכה שאינה צריכה.

פורסם בקטגוריה פרק ז - סעודות השבת ומלווה מלכה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן