ז,א – מנהג הוצאת ספרי התורה וההקפות
המנהג להוציא את כל ספרי התורה ולומר פסוקי "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" וכו' מוזכר על ידי ראשוני אשכנז (מחזור ויטרי שפג). ויש שנהגו לקונן על משה רבנו, שבאותו יום קוראים על הסתלקותו (אורחות חיים הל' קריאת התורה סי' נח). ומשמע מכמה ראשונים שעיקר הריקודים היו ביום, ומהר"ם מרוטנבורג מזכיר שרוקדים גם בליל שמחת תורה, וכ"כ ר' אייזיק טירנא (עיין במועדים לשמחה עמ' תנט-תסב).
מנהג הקפות נזכר במנהגי ר' אייזיק טירנא, והרמ"א הביאו (תרסט, א): "ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל, ואומרים זמירות ותשבחות, וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה. ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר (מנהגים ורי"ב סימן פ"ד)". ובמ"ב י: "יש מקיפין ג' פעמים ויש ז' פעמים כמו בהושענא רבה, וכל מקום לפי מנהגו". בכתבי החפץ חיים (הקדמה אות כח שרשם בנו) מסופר שהנהיג להוסיף הקפות עד עשר, ופעמים עוד יותר מזה, כדי שיזכה כל אחד מהציבור בנשיאת ס"ת בהקפות, ולא יהיה מי שיפגע ויבואו לידי הקפדה ומחלוקת.
המקובלים בימי האר"י ואחריו חזקו מאוד את מנהג שבע ההקפות, כהמשך למנהג ההקפות בסוכות, ומכוחם נוהגים כיום כל ישראל בזה (עיין במועדים לשמחה עמ' תסב-תסו).
ז,ב – כיצד נוהגים בספרי התורה והאם צריך שאחד יהיה במרכז
ככלל נהגו להוציא את כל ספרי התורה בהקפות. אבל היו מקומות שהיו להם הרבה מאוד ס"ת, ונהגו שלא להוציא את כולם, כדי שלא יתבזו על ידי שלא יהיו מי שישאום, לכן הוציאו רק ז' או י"ג או י"ח או כ"ב וכיוצא בזה (מועדים לשמחה עמ' תסו-תסט).
נהגו לכבד את הנכבדים תחילה, ויש שנהגו לתת הקפה ראשונה לכהנים, ולוויים, ושנייה למכובדים וגבירים (האלף לך שלמה סי' לז). ורבים נהגו למכור את העליות ואף ההקפות. ויש שנהגו לכבד בתחילה ת"ח ואח"כ בעלי בתים חשובים ואח"כ שאר אנשים. והיו מקפידים שלא לתת את ס"ת לילדים (שדי חמד ח"ט דברי חכמים סי' קלא; מועדים לשמחה עמ' תפא-ה).
כתב החיד"א בצפורן שמיר (דף סא) שקיבל מהר"ש שרעבי, שמניחים תחילה ס"ת על הבימה, ויעמוד לידו איש ירא שמים וידו אוחזת בספר התורה כל זמן ההקפות, וכ"כ בא"ח ברכה יז, וכן נוהגים ספרדים (עי' לב חיים ב, קכב). אצל חסידים לא נהגו להשאיר ס"ת על הבימה, זולת בודדים שהקפידו על כך כמנהג ספרדים.
ז,ג – זמן ההקפות
כתב החיד"א בלדוד אמת סו"ס כו, שהמנהג בחו"ל בערי תורכיה להקיף אחר גמר כל התפילה, ובעיר הקודש ירושלים נהגו להקיף בעת שמחזירים ספרי התורה להיכל קודם מוסף, ומנהג נכון הוא. ובחברון נהגו להקיף גם במוצאי החג, וכך העיד גם מהרח"ו שהאר"י היה מקפיד לעשות הקפות גם במוצאי החג. והר"ש שרעבי עשה הקפות אחר ערבית, וקודם מוסף ובליל מוצאי החג. ע"כ. ורבים נוהגים להקיף לאחר שחרית לפני הקריאה בתורה, וכ"כ בספר המנהג למהר"א קלוזנר. והנוהגים להקיף אחר מוסף, לא רצו להטריח את החולים להתעכב בביהכ"נ במשך כל ההקפות. וכ"כ מהר"י אלגאזי.
לגבי ההקפות בלילה, כתב במשמרת שלום (מז, ב), שעושים את ההקפות מיד אחר התפילה וקודם הקידוש, ואף שהקידוש מתאחר עקב כך הרבה. ובמקום שנוהגים לקדש תחילה, יש להזהר שלא להשתכר כדי שיזדרזו לקיים את ההקפות. והוסיף שאיסור גדול להשתכר, ואפילו בפורים שחייב אדם לבסומי, כתב הב"י בשם רבי אפרים שלא ישתכר. (עיין במועדים לשמחה עמ' תעג-תעח).
יש קהילות שנהגו לעשות הקפות רק בלילה ולא ביום, ויש שנהגו להוסיף הקפות ביום אחר מנחה (עיין עטרת אבות יט, ג).
ז,ד – מנהגנו בהר ברכה
ואצלנו במניין המרכזי בישיבת הר ברכה, שמשתתפים רבים מבני הישוב בשמחה, והיא מתארכת עד סוף היום, אנו נוהגים להתפלל שחרית, הלל ומוסף ברציפות, ולהתחיל בשבע הקפות, לאחר כשעה עורכים קידוש ושותים יין ושמחים, וממשיכים לרקוד עוד כשעתיים, ועורכים במשך קרוב לשעתיים סעודת יום טוב בבית המדרש ועזרת נשים ובמבואות, ובתוכה דורשים הרבנים דברי התעוררות ללימוד ודבקות בתורה ומצוותיה. לאחר ברהמ"ז ממשיכים רוב הציבור לרקוד, ובתוך כך לוקחים ספרי תורה לחדרים הסמוכים ומתחילים להעלות לתורה את המתפללים, כדי להספיק עד סוף היום להעלות את כולם, ובתוך כך מסיימים את ההקפות, וכולם מתאספים לסיום התורה ברוב עם. לאחר סיום הקריאה בתורה מחזירים את הספרים לארון ומתפללים מנחה ואחריה אם יש בכוחי אני דורש עד צאת החג. וכמה טעמים למנהגנו, ומהם, שעל ידי כך מזדרזים להתפלל מוסף מוקדם, שאם נתפלל מוסף אחר ההקפות זה יצא לאחר שבע שעות. ועוד, שעל ידי כך אנו מקיימים את מצוות השמחה בהידור, בסעודה ויין, ואין צורך להמתין רעבים לסעודה, שכך ראוי לשמחת התורה שתהיה משולבת בשמחה רוחנית וגשמית, כמצוות החג. וכן מצינו שהיו שקיימו את ההקפות לאחר מוסף. אמנם הם קראו בתורה לפני מוסף, אבל אנו נוהגים בזה כחסידים שמתכוננים בשמחה ודבקות לקראת סיום התורה.
ז,ה – האם צריך לעמוד בעת ההקפות
מפניני הלכה ליקוטים א' ה, א: כל הרואה את ספר התורה בשעה שמוליכים אותו חייב לעמוד. ולמדו זאת חז"ל מקל וחומר, שאם לפני תלמידי חכמים ישנה מצווה מן התורה לעמוד, שנאמר (ויקרא יט, לב): "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן", כל שכן שלפני התורה עצמה צריך לעמוד (קידושין לג, ב).
וכל זה דווקא כאשר ספר התורה נמצא באותה רשות, כגון שהוא בבית הכנסת ומוליכים את ספר התורה מן הארון לבימה, שכל הנמצא בבית הכנסת חייב לעמוד. וכן מי שיושב בחוץ ורואה שמוליכים את ספר התורה בחוץ, אפילו שספר התורה רחוק ממנו, עליו לעמוד, ורק אם הוא רחוק מספר התורה כמאה ושלושים מטר, אינו חייב לעמוד (עפ"י ש"ך יו"ד רמד, ח, שכתב בשם הסמ"ק לעניין קימה לפני רב מובהק, שכמלא עיניו הוא רס"ו אמה).
אבל מי שיושב מחוץ לבית הכנסת, אף שהוא רואה דרך החלון או הפתח שמוליכים את ספר התורה, כיוון שהוא נמצא ברשות אחרת, אינו צריך לעמוד. וכן לאחר שהניחו את ספר התורה על הבימה או בעת שהמגביה יושב על הכסא כשספר התורה עליו, אין הקהל צריך לעמוד, מפני שהספר נמצא במקום המיועד לו באותו הזמן (מ"ב קמו, יז).
לכאורה לפי זה אסור לשבת בבית הכנסת בעת ההקפות בשמחת תורה. אלא שאז יצא שדווקא הזקנים, שמצד מעלתם קשורים יותר לשמחת התורה, יצטרכו לצאת מבית הכנסת בעת ההקפות.
ובערוה"ש יו"ד רפב, ב, כתב: "ויש לי מקום ספק בשמחת תורה בעת ההקפות שנוטלים כל הס"ת מההיכל ואין מחזירין אותם עד אחר גמר כל ההקפות ורק מתחלפין מיד ליד, ולכאורה אסור לישב עד שמחזירין אותן להיכל. ולא נהגו כן. וגם טירחא גדולה היא, שלפעמים שוהין כשני שעות. ונלע"ד דבעת שמסבבין עם הס"ת סביב הבימה מחוייבים לעמוד, דזהו כמו שהס"ת עוברת. אבל בין סיבוב לסיבוב כשמחזיקין הס"ת בידיהם א"צ לעמוד דאז הוה כס"ת על מקומה דכשהיא על מקומה במנוחה וודאי שא"צ לעמוד מפניה".
משמע שהתיר בערוה"ש רק בעת שעומדים בין הקפה להקפה. ואפשר להרחיב את סברת ההיתר, שגם בעת ההקפות ספרי התורה נחשבים באותה שעה במקומם, ורק אולי בסיבוב הראשון שבכל הקפה צריך לעמוד, שאז מוליכים את ספרי התורה בהקפה. וכן מובא בהליכות שלמה מועדים יב, ט, שלימד זכות על רבים שיושבים בעת ההקפות, שהואיל והמנהג לרקוד עם ספרי התורה, כל בית הכנסת נחשב למקומם.
עוד סברה להקל, שהואיל ולמדנו דין עמידה לפני ס"ת מעמידה לפני ת"ח, כשם שיש סוברים (תוס', רמ"א יו"ד רמב, טז) שאין צריך לעמוד בפני ת"ח אלא שחרית וערבית, כך מפני ס"ת אין חובה לעמוד יותר (בצל החכמה ה, קלט).
עוד סברה להקל, שאם אין שלושה טפחים בין הרוקדים, הרי שהמעגל ההיקפי של הרוקדים משמש מחיצה בפני ספרי התורה (פרי אליהו ג, כד. וכפי שלמדנו באו"ח שסב, ה, שאנשים יכולים להיחשב מחיצה בתנאי שאינם יודעים שמשמשים לכך).
לסיכום, לכתחילה יש לעמוד, ומי שקשה לו, אם יוכל לשבת ברשות אחרת, עדיף, והמיקל לשבת בתוך המקום שרוקדים, יש לו על מה לסמוך. וכ"כ ביחו"ד ו, מב.
ז,ו – הקפות שניות
עפ"י האר"י יש מקום גם להקפות שניות, וכפי שכתוב בשער הכוונות (שער ו' דף קד). וכן נהגו בתחילה בחברון ואח"כ בירושלים (חיד"א בסוף ספר לדוד אמת, כמובא לעיל ז, ג).
כתב מרן הרב זצ"ל בשו"ת אורח משפט או"ח קמב: "על דבר ההקפות במוצאי שמחת תורה, שנוהגין קצת אנשים פה בא"י, הנה בספרות ההלכה אין לזה זכר, אבל כאשר כל המנהג של ההקפות עקרו הוא במסתורין ודברי מקובלים, ובאותן המקורות אנו מוצאין ג"כ סמוכין למנהג זה של הקפות במוצאי שמחת תורה, ובס' שער הכוונות לתלמידי האריז"ל כתוב שם יום שמחת תורה – מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם בשחרית ובמנחה ובערבית דמוצאי יו"ט מנהג אמיתי הוא כו', וראיתי למורי ז"ל נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס"ת או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יו"ט אחר תפילת ערבית כו', גם ראיתי בליל מוצאי יו"ט שהלך לביהכ"נ אחר והקיף ז' הקפות והלך לדרכו, ומצא ביהכ"נ אחרת שנתאחרו בהקפות וחזר להקיף עמהם. וכ"כ ג"כ המקובלים האחרונים בשם הרה"ק מוהר"ש שרעבי ז"ל בשבח המנהג הזה של הקפות במוצאי יו"ט של שמיני עצרת דהיינו שמחת תורה דא"י. אלא שאני נוהג לדקדק שיעשו השמחה בהכרה של עובדין דחול דוקא, דהיינו להשמיע בכלי שיר וכיו"ב כדי להראות שאין אנו מוסיפין על יו"ט ולא מכניסין יו"ט שני של גליות בא"י.
אמת הדבר שישנם מי שהביאו כן גם בשם ס' פרי עץ חיים, ושם לא נמצא דבר מעניין של מוצאי יו"ט, ואפילו על ההקפות של יום שמיני עצרת ג"כ נאמר שם שלא ראו אותן מהאריז"ל רק בליל שמיני עצרת, מ"מ דברי שער הכוונות נחשבים למקובלים מאד, וגם בספר פרי עץ חיים אולי ישנם נוסחאות אחרות ששם נמצאו הדברים מתאימים לדברי שער הכוונות הנ"ל בחיזוק המנהג של ההקפות דמוצאי יו"ט.
ואע"פ שבודאי עקרי הדברים ראויים רק לשרידים, אבל מאחר שיש לזה כבר שם וזכר בקדושה, ודאי קשה לבטל מזה את אלה שרוצים לנהוג כן משום כבוד התורה ושמחתה, להוסיף בזה מחול על הקודש, ואין בזה שום חשש איסור של טלטול ספרי התורה מאחר שהדבר הוא לשם מצות שמחת התורה והידורה. והנני בזה חותם בברכה נאמנה".
במועדי הראי"ה עמ' קכח, מתוארות ההקפות השניות עם מרן הרב קוק והאורחים שהיו מגיעים מכל ירושלים.
