למדנו (לעיל א, ז) שחכמים תיקנו שלוש תפילות בכל יום, שחרית כנגד תמיד של שחר, מנחה כנגד תמיד של בין הערביים, וערבית כנגד העלאת האיברים והפדרים של הקרבנות על גבי המזבח. (לעיל ב, ב-ה, למדנו במה נשים חייבות). בנוסף, כשם שבזמן שבית המקדש היה קיים, כל אדם שרצה היה רשאי להוסיף ולהקריב קרבנות נדבה, כך כל אשה רשאית להוסיף ולהתפלל תפילת שמונה עשרה בנדבה. וכפי שאמר רבי יוחנן: "ולואי יתפלל אדם כל היום כולו" (ברכות כא, א). כדי שיהיה ניכר שתפילתה נדבה, עליה להוסיף בתפילתה בקשה אישית מיוחדת. וכשם שאין מקריבים מוסף בנדבה, כך אין מתפללים תפילת מוסף בנדבה. וכשם שאין מקריבים נדבות בשבתות וימים טובים, כך אין מתפללים בהם תפילות נדבה (שו"ע קז, א-ב).
הרוצה להתפלל תפילת נדבה, צריכה להכיר את עצמה שהיא זהירה ומסוגלת לכוון בתפילתה מתחילתה ועד סופה. אבל אם אינה יכולה לכוון יפה – אל תתפלל תפילת נדבה (שו"ע קז, ד).
כיום מקובל להורות שאין אנו מצליחים לכוון כראוי בכל מילות התפילה, ולכן איננו מתפללים תפילת נדבה. אבל אשה שרוצה להתפלל מעריב, אף שהיא פטורה ממנה, אין היא נחשבת לגביה כתפילת נדבה, ולכן גם כשאינה מסוגלת לכוון בכל התפילה, אם תרצה, תוכל להתפלל ערבית, ויהיה לה שכר על כך.