י – דין חוץ לארץ

קבעו חכמים לְאַחֵר את תחילת הבקשה על הגשמים בבבל ליום שישים לתקופה (שיוצא ב- 4 או 5 בדצמבר). וזאת מפני שיש בבבל מים מרובים מנהרות חידקל ופרת, ואין צורך להרבות שם בבקשה על הגשמים מיד בתחילת החורף. וכל שאר בני חוץ לארץ נגררים אחר בבל, ושואלים מיום שישים לתקופה (שו"ע קיז, א).[5]

בת ארץ ישראל שיצאה לחוץ לארץ למשך כמה חודשים: יש אומרים, שתשאל כמנהג ארץ ישראל ששם ביתה (פר"ח). ויש אומרים, שתשאל כמנהג המקום שבו היא נמצאת עתה (ברכ"י). והדרך לצאת ידי כולם היא, שבכל עת שיש ספק, תשאל בשומע תפילה ולא בברכת השנים (פניני הלכה תפילה יח, 6).[6]

במקומות שצריכים לגשמים באביב, לא ימשיכו אחר הפסח לבקש גשמים בברכת השנים, אלא דינם כאנשים פרטיים, ויתפללו על הגשמים בברכת "שומע תפילה", שבה יכול כל אדם להוסיף ולבקש בקשות פרטיות (שו"ע קיז, ב, ואם טעה, ע' בפניני הלכה שם יח, 7)

גם בארצות שמדרום לקו המשווה, כדוגמת, ארגנטינה, ברזיל ואוסטרליה, שואלים גשמים בשעה שיש חורף בארץ ישראל. ולמרות שבאותו הזמן אצלם הוא קיץ, כיוון שארץ ישראל היא העיקר, הכל נגררים אחריה, ושואלים גשמים לפי ימות החורף בארץ ישראל. וכשיצטרכו לבקש גשמים לעצמם, יבקשו בשומע תפילה.

אבל אם הגשמים גורמים נזק בקיץ שלהם, אע"פ שעתה הוא חורף בארץ ישראל, אינם יכולים לבקש גשמים בברכת השנים, כדי שלא לבקש על דבר שהוא עתה קללה לגביהם, אלא יאמרו תמיד בברכת השנים את נוסח הקיץ, ובשומע תפילה יבקשו תמיד על הגשם. בחורף שלהם יבקשו על מקום מגוריהם, ובחורף של ארץ ישראל יבקשו על ארץ ישראל.

הנוסעת מארץ ישראל או מארצות הצפון לביקור באותם מקומות, גם אם הגשמים מזיקים שם, תמשיך לבקש על הגשמים לפי החורף של ארץ ישראל (שערים המצוינים בהלכה יט, ג).