בימים מיוחדים מוסיפים בתפילה דברים מעניינו של יום. יש תוספות שאם שכחה לאומרן לא יצאה ידי התפילה, ויש תוספות שלכתחילה צריך לאומרן אבל בדיעבד אינן מעכבות.
בחול המועד של פסח וסוכות, מוסיפים בברכת 'רצה' – "יעלה ויבוא", ואם שכחה ולא אמרה וסיימה תפילתה – חוזרת ומתפללת. ואם עדיין לא סיימה את תפילתה – חוזרת ל'רצה' ואומרת "יעלה ויבוא" וממשיכה משם ואילך עד סוף התפילה. וכן בראש חודש אומרים "יעלה ויבוא", ואם שכחה ולא אמרה בשחרית ומנחה – חוזרת ומתפללת. אבל אם שכחה לומר "יעלה ויבוא" בערבית של ראש חודש – אינה חוזרת, הואיל ובזמן שהיו מקדשים את החודש על פי עדים, לא היו מקדשים את החודש בלילה, וממילא לא חלה עדיין קדושת ראש חודש בערבית (שו"ע תכב, א).
במוצאי שבת מוסיפים בברכת "אתה חונן" נוסח הבדלה, ואם שכחה ולא אמרה – אינה חוזרת, הואיל והיא עתידה לצאת ידי חובתה בהבדלה שעל הכוס (שו"ע רצד, א).
בחנוכה ופורים מוסיפים בברכת ההודאה "על הניסים", ואם שכחה ולא אמרה – אינו חוזרת, מפני שחגים אלו מדברי חכמים, לפיכך אין הזכרתם בתפילה מעכבת (שו"ע תרפב, א).
בימי תענית מוסיפים לומר בתפילת הלחש "עננו" בשומע תפילה. למנהג אשכנזים אומרים אותו רק במנחה (רמ"א תקסה, ג). למנהג ספרדים בכל משך הצום: בתשעה באב – בערבית שחרית ומנחה, ובשאר הצומות – בשחרית ומנחה (כה"ח תקסה, יז). ויש נוהגים בכל הצומות לאומרו גם בערבית (הרב רקח, מהרי"ץ). ולכל המנהגים, השוכחת ולא אמרה "עננו" אינה חוזרת.
בעשרת ימי תשובה, שהם ימי דין, שבהם מתגלה מלכותו בעולם, חותמים בברכה השלישית "המלך הקדוש", ובברכה על השבת המשפט – "המלך המשפט". אם טעתה ואמרה בברכה השלישית "הא-ל הקדוש", חוזרת לתחילת התפילה, שכבר למדנו ששלוש הברכות הראשונות הן מקשה אחת, וכל הטועה באחת מהן – חוזרת לראש. ואם תיקנה את עצמה תוך כדי דיבור, היינו תוך זמן של אמירת שלוש מילים בקצב של דיבור רגיל, תמשיך בתפילתה.
ואם טעתה בברכת השבת המשפט וחתמה כבכל השנה "מלך אוהב צדקה ומשפט", ולא תיקנה את עצמה תוך כדי דיבור, למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, יצאה בדיעבד ידי חובתה, הואיל וגם בנוסח של כל השנה מזכירים את המילה 'מלך' (רמ"א קיח, א; בא"ח נצבים יט; כה"ח א). ולמנהג חלק מהספרדים לא יצאה, הואיל ולא אמרה את נוסח הימים הנוראים. ואם עדיין לא סיימה את תפילתה, תחזור לברכת "השיבה שופטינו" ותחתמנה כראוי, ותמשיך משם עד סוף התפילה. ואם סיימה את התפילה, תחזור ותתפלל שנית, ותתנה שאם אינה חייבת לחזור, הרי שזו תפילת נדבה (שו"ע קיח, א; יחו"ד א, נז).
עוד מוסיפים בעשרת ימי תשובה ארבע תוספות: "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב" ו"בספר חיים", ואם שכחה ולא אמרה אותן, אינה חוזרת (שו"ע תקפב, ה).[2]
