הטעות השכיחה ביותר בתפילה, היא טעות בהזכרת גשמים ושאלתם, שכן בכל חצי שנה מחליפים את הנוסח, וכיוון שבמשך חצי שנה מתרגלים לנוסח מסוים, הלשון נמשכת אחר הנוסח השגור. כפי שלמדנו, שלוש מתוך ארבע הטעויות האפשריות בזה, מחייבות חזרה. (בכל הטעויות שבבקשת גשמים חוזרים, ובטעות אחת של הזכרת גשמים חוזרים. באלה חוזרים: 1) ביקשה גשמים בקיץ, 2) לא ביקשה גשמים בחורף, 3) הזכירה גשמים בקיץ. ואינה חוזרת אם שכחה להזכיר גשמים בחורף אבל הזכירה טל).
המסתפקת אם אמרה כראוי, כל זמן שלא עברו שלושים יום מאז החלפת הנוסח, בתחילת הקיץ או החורף, מן הסתם טעתה, שכן שגרת לשונה עדיין מורגלת לנוסח הקודם. ואם זו אחת משלוש הטעויות שמחייבות חזרה, עליה לחזור להתפלל כראוי. אבל אם כבר עברו שלושים יום, לשונה כבר התרגלה לחילוף הנוסח, ומן הסתם אמרה כראוי, ואינה צריכה לחזור ולהתפלל.
כדי להינצל מהספק הזה, שבעטיו פעמים רבות צריכים לחזור ולהתפלל, טוב שכל אשה תרגיל את עצמה ביום ההחלפה לנוסח החדש, ותחזור עליו תשעים פעם כדי שיהיה שגור על לשונה ולא תטעה. ואזי גם אם יתעורר לה ספק אם אמרה כראוי, כיוון שכבר הרגילה את לשונה תשעים פעם לומר כהלכה, מן הסתם התפללה כראוי ואינה צריכה לחזור (שו"ע קיד, ח-ט; פניני הלכה תפילה יח, 4).
לפיכך, כשיגיע ליל שביעי במרחשוון, למנהג הספרדים, שכל נוסח ברכת השאלה משתנה, תרגיל את עצמה לפתוח את הברכה כראוי, ותאמר תשעים פעם: "רופא חולי עמו ישראל. ברך עלינו". ולמנהג אשכנזים תאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה". וכשתגיע לתפילת מוסף של ראשון של פסח, תאמר תשעים פעם: "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל". ובמוצאי החג, לפני תפילת ערבית של חול המועד, למנהג ספרדים תאמר: "רופא חולי עמו ישראל. ברכנו"; ולמנהג אשכנזים תאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן ברכה" (מ"ב קיד, מ; כה"ח ס). וכך תתרגל לשונה לנוסח החדש, ואם אח"כ תסתפק אם אמרה כשורה, אינה צריכה לחזור.[4]
