מצווה להרבות בסעודת ראש חודש (שו"ע או"ח תיט, א). מותר לעשות כל מלאכה בראש חודש, אולם נהגו נשים למעט קצת במלאכתן, והוא מנהג טוב, מפני שראש חודש הוא קצת יום טוב לנשים. וזכו בו נשים יותר מגברים, מפני שלא השתתפו בחטא העגל (שו"ע תיז, א, מ"ב ג. מבואר בהרחבה בפניני הלכה זמנים א, ו-ז).
נשים פטורות מברכת הלבנה, הואיל והיא תלויה בזמן. ואמנם לפי מנהג אשכנז, נשים רשאיות לברך ברכות שתלויות בזמן, אך המנהג הרווח שאינן מברכות ברכה זו (מ"ב תכו, א).[1]
[1]. כיוון שהיא תלויה בזמן מילוי הלבנה, למנהג אשכנז מיום ג' עד אמצע החודש, ולמנהג ספרד מיום ז' עד אמצע החודש, לפיכך נשים פטורות ממנה, וכ"כ מ"א ומ"ב תכו, א. ובחכמת שלמה הקשה, שאין היא תלויה בזמן אלא במצב הלבנה, שאי אפשר להודות עליה אלא בזמן מילואה, כדוגמת פירות שמתחדשים באילנות שמברכים עליהם שהחיינו בעת חידושם. ואפשר לחלק, שברכת שהחיינו היא ברכה על התחדשות הפירות שאינה תלויה בזמן מסוים אלא במצב הפירות, ואילו ברכת הלבנה תלויה כולה בזמן, שהזמנים נקבעים על פי הלבנה. וע"ע בהליכות ביתה טז, י, ובהערות. והמנהג שלא לברך, והמ"ב הזכיר את פירוש השל"ה, שכתב בשער האותיות אות ק', שנשים נמנעות מלברך ברכה זו מפני שפגם הלבנה נגרם על ידי חטאה של האשה שהתחילה בחטא אדם הראשון, ומפני הבושה נשים נמנעות מלברך על חידושה של הלבנה. ואף שאח"כ תיקנו את חטאן בכך שלא חטאו בחטא העגל, ונמשך הפגם בגלל הגברים, ועל כן ניתן ראש חודש לנשים שיהיו משמרות אותו יותר מהאנשים, מכל מקום האשה היתה הסיבה הראשונה לפגם הלבנה, ולכן מפני הבושה נמנעות מלברך על חידושה. אמנם המאירי כתב עפ"י הגמ' בסנהדרין מב, א, שנשים חייבות בה, ומפני שאינן יודעות את הנוסח הארוך, יכולות לצאת בנוסח קצר. ועי' בערוה"ש תכו, יד. ובכה"ח תכו, א, כתב שטוב שישמעו הברכה מאיש.