נשים חייבות בכל מצוות ליל הסדר – בסיפור ביציאת מצרים, באכילת מצה ומרור ובשתיית ארבע כוסות, שאף הן היו באותו הנס (פסחים קח, ב; שו"ע תעב, יד; מ"ב תעט, ט, עי' לעיל הלכה ד).
ובכלל זה חייבות גם בקריאת ההלל, וזו הפעם היחידה בשנה שבה נשים חייבות לקרוא את ההלל (תוס' סוכה לח, א).[8]
לכתחילה נשים צריכות להסב בעת אכילת המצה ושתיית ארבע הכוסות, אבל אם שכחו להסב, אינן צריכות לחזור. ונשים נכבדות ששכחו לאכול את המצה בהסבה, טוב שיחזרו ויאכלו אותה בהסבה.[9]
[8]. ליחו"ד ה, לד, גם נשים שבבית, חייבות לומר הלל בברכה בליל פסח קודם התחלת הסדר, כמו שהגברים נוהגים לאומרו בבית הכנסת, משום שהוא נאמר על הנס. וזה על פי מנהג ספרד כמובא בשו"ע תפז, ד. אולם למנהג הרמ"א, אין אומרים אותו בביהכ"נ. גם למנהג ספרד, יש אומרים שאין לאומרו ביחיד, וכ"כ בבית יהודה. לפי"ז גם נשים שנמצאות בביתן לא יאמרוהו. למעשה, כיוון שהוא ספק דרבנן, הלכה כמיקל, ונשים פטורות מאמירת הלל לפני ליל הסדר. ועי' במקראי קודש הררי ג, הערה יח, ועי"ש בהערה יט, שנשים רבות לא ידעו לקרוא, ולא יתכן שחייבום לאומרו כשהן לבדן בבית.
[9]. בגמ' פסחים קח, א, אשה אצל בעלה לא צריכה הסבה, אבל אם היא אשה חשובה צריכה הסבה. וכ"כ בשו"ע תעב, ד. (הסברה, שאם הישיבה דרך חירות בהסבה אינה מבטאת תחושת חירות פנימית, אין בה תועלת. וכמו שתלמיד אצל רבו אינו מסב בלא רשות). ויש דעות מה ההגדרה של אשה חשובה, שאינה כפופה לבעלה או שהיא עשירה או מיוחסת או שאין בעלה מקפיד עליה. וכתב רמ"א, שכל הנשים שלנו נקראות חשובות אלא שהנשים נהגו להקל ולא להסב על פי דעת ראבי"ה הסובר שכיום, שאין רגילים להסב בסעודות חשובות, אין צריך להסב בליל הסדר. למעשה, ראוי שכל הנשים מכל העדות ישתדלו להסב, כפי שכתב כנה"ג, וכה"ח כח. וכן נוהגות נשים רבות מיוצאות אשכנז. אלא שאם לא הסבו, אינן צריכות לחזור לאכול ולשתות, שדין הסבה דרבנן, ויש סוברים שהן פטורות או מפני שאינן חשובות או כי נהגו כראבי"ה. מ"מ נראה שבאכילת כ'זית' מצה שחיובו מהתורה, ראוי לנשים הרואות עצמן נכבדות להחמיר ולא לסמוך על שיטת ראבי"ה (פניני הלכה פסח טז, 9).