איסור המלאכה בחול המועד נועד כדי שנהיה פנויים לשמחת החג בלימוד תורה וסעודות, ולכן הכלל היסודי הוא שמלאכה שיש בה טורח אסורה. שתי משמעויות לטורח: א) שעשיית המלאכה אורכת זמן. ב) שהיא דורשת ריכוז, ולכן מלאכת אומן אסורה גם כשהיא אורכת זמן קצר. אבל מלאכה שנעשית בלא טורח – מותרת, אפילו אם אינה נעשית לצורך המועד. לכן מותר להסיר גבשושית מהרצפה או מהקיר, גם כשהיא נמצאת בחדר שאין משתמשים בו בחג, ובתנאי שהדבר נעשה בלא טורח. וכן מותר לצלם חובב לצלם דבר שאין בו צורך למועד ואפשר לצלמו אחר המועד. וכן מותר להדליק גפרור או אור בלא שום צורך. וכן מותר לצאת לרשות הרבים כאשר יש בכיס דברים שאין בהם צורך (עיין בהרחבות יא, ב, א-ה).
ולצורך המועד מותר לעשות מלאכות שאורכות זמן, כמו למשל קטיף פירות, צידת חיות ודגים, טחינת חיטים, סחיטת פירות, ואריזת מזון בשקיות וקופסאות לצורך שיווקו בחנויות (להלן ג). וכן מותר לעשות מלאכות שנועדו לשאר צורכי האדם במועד, כגון תיקון חלון שהקור נכנס דרכו (להלן ה).
וכן מותר לעשות מלאכה שנועדה למנוע הפסד, והיתר זה נקרא ‘מלאכת דבר האבד’. ואף היתר זה הוא לצורך המועד, מפני שקשה למי שחושש מהפסד לשמוח במועד (עיין להלן יב, ב).
למעשה ישנם בחול המועד חמישה סוגי היתרים: א) לצורך מאכלי החג הותרה גם מלאכת אומן. ב) לשאר צורכי המועד הותרה מלאכת הדיוט. ג) למי שאין מה לאכול מותר לעבוד כרגיל כדי שיוכל לקנות צורכי סעודה לחג. ד) לצורך ‘דבר האבד’ הותרה מלאכת אומן. ה) לצורכי רבים, שאם לא יעשום בחול המועד יתקשו לעשותם בזמן אחר, הותרה מלאכת הדיוט (מ”ב תקל, ב).
אמנם כיוון שיש בהלכות חול המועד כללים רבים, ומהם מסתעפים דינים שנראים לפעמים כסותרים, אמרו חכמים (מו”ק יב, א): “הלכות חול המועד עקורות, ואין למידות זו מזו”. כלומר, אין אפשרות להסיק מהלכה אחת הלכות נוספות, אלא רק לאחר שלומדים את מכלול הלכות חול המועד, אפשר להסיק מהן מסקנות להלכה.
