כפי שלמדנו (הלכה ז), שם קדוש שנכתב שלא מתוך הכרה ואמונה בקדושתו, אין בו קדושה ומותר למוחקו. כיוצא בזה, לפני כארבע מאות שנה, במלכויות שוודיה ודנמרק שבאירופה, הוטבעו מטבעות שעליהם שם המפורש (שם הוי”ה – ‘י’ה’ו’ה’), והתעוררה שאלה האם יש בהם קדושה. למעשה הורו הפוסקים שאין בהם קדושה, משום שהוטבעו על מטבע שנועד לשימוש חול, וממילא ברור שלא התכוונו שתחול עליו קדושה אלא כתבוהו לזיכרון בלבד, ולכן מותר לסחור בו ואף להתיכו (חוות יאיר טז; מ”ב שלד, נב). כלומר, כדי שהשם יהיה קדוש לא די בכך שהעושים אותו ידעו שהוא שמו של ה’, אלא צריך שיכתבו אותו מתוך הכרה ואמונה שהוא עצמו יהיה קדוש, וכל רואיו יתעוררו בראותם אותו ליראה את השם. וכיוון שכוונת המלכות היתה להזכיר את השם בלבד, ולא לגרום לאדם שנוטל את המטבע להתעורר ליראתו, אין בו קדושה.
עוד טעם אמרו, שקדושת השם חלה רק כאשר הוא נכתב מתוך כוונה לכתוב שם קדוש, ואילו בעל המלאכה שיצק בפועל את המטבעות, יצקם כשאר מטבעות של חולין, בלא כוונה ומודעות לכך שהוא יוצר שם קדוש, כעין ‘מעשה קוף’ (נו”ב יו”ד תניינא קפ).[8]
כיוצא בזה, איש אקדמיה שכתב שמות קדושים בספר או במאמר כחוקר בלא הכרה ואמונה בקדושתם, אין בשמות שכתב קדושה, ואין צורך לגונזם. בנוסף, הדפסת השמות הללו נעשתה בלא שהיתה למדפיס שום מודעות לכך שיש בספר החול שמות קדושים, וזו סיבה נוספת לכך שאין בהם קדושה.
אמנם אם אקדמאי ירא שמיים כתב את השם הקדוש מתוך הכרה ואמונה בקדושתו, יש בדברים שכתב לעצמו קדושה. אולם בספר האקדמאי שבו הודפס מאמרו אין קדושה, הואיל והמביא לדפוס (יוזם הספר) התכוון להוציא ספר של חול, וגם המדפיס אינו מודע לכך שהוא מדפיס שמות קדושים (להלן יז). ומכל מקום, כיוון שהכותב ירא שמיים, עליו להשתדל לשנות את השמות, כדי שלא ייווצר ספק שמא חלה עליהם קדושה.
כיוצא בזה, אם הודפס בטעות שם קדוש בעיתוני חול של יראי שמיים, אין חובה לגונזו, הואיל ועיקר העיתון לשם חול, והמביאים לדפוס והמדפיסים אינם מעלים בדעתם שהם מדפיסים שמות קדושים. אך על עורכי העיתון להקפיד שלא ידפיסו בטעות שמות קדושים, משום שיש בכך ביזוי לשם.
אדם שכתב בזדון שם קדוש על לוח כיתה או על קיר, כיוון שלא כתבו מתוך הכרה ואמונה בקדושתו אלא כדרך התרסה וביזיון, אין בו קדושה ונכון להסירו בהקדם כדין ‘ספר תורה שכתבו מין’ (גיטין מה, ב; לעיל הלכה ז). אולם, אם כתבוּ שם קדוש על קיר בית כנסת כדי לכבדו, והתעורר צורך לחדש את הקיר – אסור למחוק את השם, הואיל ונכתב מתוך הכרה ואמונה בקדושתו. לפיכך, יניחו עליו דף נייר או פלסטיק, וידביקו את קצותיו באופן שאם יסירו אותו, השם יישאר שלם כפי שהיה, ועל הנייר או הפלסטיק יטייחו ויצבעו כפי הנצרך (תשובה מאהבה ג, שצה). כיוצא בזה, אם מורה או תלמיד טעה וכתב על לוח הכיתה שם קדוש מתוך הכרה ואמונה בקדושתו, אסור למוחקו.
