אמרו חכמים (שבת י, ב), שאחד משמותיו של הקב”ה הוא ‘שלום’, שכן ה’ הוא מקור השלום וההשלמה שבין כל הנבראים. כהמשך לכך נוהגים ישראל לומר ‘שלום’ בעת שנפגשים זה עם זה, ובכך מבטאים את העמדה שקשרי החברות בישראל מבוססים על שמו של ה’, שנאמר (ויקרא יט, יח): “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'”, ועל ידי כך מעמיקים את החברות. בנוסף, בברכת ה’שלום’ אנו מבטאים את ייעודו של עמנו, לגלות את שמו האחדותי של ה’ בתוך חיי העולם הזה, ועל ידי כך לעשות שלום בעולם וליצור בו תהליך של השתלמות (פנה”ל אמונה ומצוותיה כב, י).
אולם, כאשר מנו חכמים את השמות שאסור למחוק, לא הזכירו את השם ‘שלום’. לפיכך, מעמדו הוא מעמד ביניים. כלומר, המילה ‘שלום’ אינה שם עצמי של ה’, אלא היא מביעה מצב אנושי של אהבה והשלמה הדדית; אמנם כיוון שהשלום נובע מה’, יש במילה זו קדושה מסוימת (רא”ש כלל ג, טו; ש”ך יו”ד רעו, טז). לכן, מצד אחד, מותר למחוק את המילה ‘שלום’ ואין צריך לגנוז מכתב שכתוב בו ‘שלום’. מאידך, אסור לבזותו, ולכן אסור לומר ‘שלום’ לחבר במקומות מטונפים כבית הכסא (שבת י, ב; שו”ע או”ח פד, א).
ויש מחמירים שסוברים שגם ‘שלום’ הוא מן השמות שאסור למחוק, ולשיטתם יש לגנוז מכתב שכתוב בו ‘שלום’. ויש מחמירים פחות וסוברים, שמותר למחוק שם ‘שלום’, אבל אין לכותבו על מכתב שייזרק בביזיון. המחמירים כשיטות אלו נוהגים לכתוב ‘שלום’ במכתב תוך השמטת האות האחרונה (שלו’). וכל זה כאשר כותבים ‘שלום’ כמילת ברכה, אבל כאשר כותבים שלום כתיאור מצב, כגון שמספרים שנעשה שלום בין שכנים או מדינות, גם למחמירים אין בכך קדושה.
למעשה, ההלכה כדעת המקילים שמותר לכתוב במכתב ברכת ‘שלום’, ואין צורך לגנוז מכתב זה. והרוצה לדקדק – יחמיר.
יש אוסרים לקרוא בשם אדם ששמו ‘שלום’ במקומות המטונפים (מ”א). ויש מתירים, הואיל והכוונה לשם של אדם מסוים ולא למושג השלום (ט”ז). למעשה, הואיל וזו מחלוקת בדברי חכמים, הלכה כמקילים, והמהדרים נמנעים מכך (מ”ב פד, ו).[9]
קריאה לאדם ששמו ‘שלום’ בבית המרחץ: יש אומרים שבכלל האיסור לומר ‘שלום’ בבית המרחץ, אסור גם לקרוא שָם בשמו של אדם ששמו ‘שלום’ (ב”ח או”ח פד, א; פר”ח או”ח פד, א; מ”א ב). מנגד, יש אומרים שהאיסור הוא רק כשמתכוון לברך את חברו ב’שלום’, שהוא כמברך את חברו בשם ה’, אך לקרוא בשם אדם ששמו ‘שלום’ מותר, כי אין זה שם ה’ אלא שם אדם (ט”ז או”ח פד, ג; שועה”ר א; ערוה”ש יו”ד רעו, כח). למעשה, הלכה כמקילים, והמהדרים נמנעים מלאומרו (ברכ”י או”ח פה, ט; מ”ב פד, ו).
יש שהחמירו שלא לומר ‘שלום’ למי שאינו חובש כיפה, שמא יחזיר שלום ונמצא אומר שם ה’ בגילוי הראש (שדי חמד מערכת א, שיג; אג”מ או”ח ח”ד מ, כד). אולם אין חוששים לכך, משום שהוא מחזיר שלום בדרך כבוד שאין בה ביזוי. וכ”כ יבי”א (ח”ו או”ח טו), הליכות שלמה (תפילה ב, דבר הלכה כו).
