כאשר האויב הקם עלינו לכלותינו לא קיבל את הצעת השלום, ועלינו לצאת למלחמה כנגדו, המגמה אינה רק להציל את ישראל ולהרתיע את שונאי ישראל, אלא גם להכרית את הרשעים ולכלותם מן העולם. אמנם מלכתחילה רצוננו לגמול חסד עם כל אדם בעולם, וכפי שנהג אברהם אבינו, שגם עובדי עבודה זרה שפלה קירב באהבה, וגמל עמהם חסד בהכנסת אורחים ובקירובם לאמונה בה'. ובני ישראל הולכים בדרכו והם מטבעם רחמנים וגומלי חסדים (יבמות עט, א). אבל יש בחירה לאדם, וכשעם כלשהו החליט להתנהג ברשעות עד שהתעצם לצאת במלחמה נגדנו, להרוג בנו ולגזול מאיתנו את הארץ הקדושה שה' הנחיל לאבותינו ולנו, מצווה להילחם בו כדי להעניש אותו.
כדברי דוד המלך (שמואל ב' כב, לח-מג; מח): "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן, וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי. וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה, תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי. וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף, מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם. יִשְׁעוּ – וְאֵין מֹשִׁיעַ, אֶל ה' – וְלֹא עָנָם. וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ, כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם, אֶרְקָעֵם… הָאֵל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי, וּמוֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי" (ועי' לעיל יא, ב).
הלוחמים כנגד ישראל נלחמים גם כנגד ריבונו של עולם, שישראל הם בניו. וכפי שאמרו חכמים (ספרי זוטא במדבר י, לה): "כל שהוא אויב ושונא לישראל – כְּאִלו הוא אויב ושונא למקום". זהו שנאמר (במדבר י, לה): "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ", אֹיְבֶיךָ ומְשַׂנְאֶיךָ הם אויבי ישראל ושונאיו, ועליהם אמר דוד (תהלים קלט, כא-כב): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי". וכן אמרו חכמים (מכילתא דר' ישמעאל), על הפסוק (שמות טו, ז): "וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ", מי הם הקמים על ה'? "כל מי שקם כנגד ישראל – כאלו קם כנגד הקדוש ברוך הוא". ועל כן מלחמותיו של דוד נגד שונאי ישראל נקראות 'מלחמות ה" (שמואל א' יח, יז; כה, כח). וזו גבורה מוסרית, לכלות מן העולם את שונאי ה' ושונאי ישראל, ובזכות גבורה זו זכה דוד להקים את מלכות ישראל לדורות. וכפי שאמר בסיום שירתו (שמואל ב' כב, נ-נא): "עַל כֵּן אוֹדְךָ ה' בַּגּוֹיִם, וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ – לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ – עַד עוֹלָם".