מפני מעלתה המיוחדת של ברכת 'ברוך שאמר', שרומזת לעניינים עליונים, נהגו לאומרה בעמידה (מ"ב נא, א; כה"ח א). למנהג עולי אשכנז, עומדים גם בברכת 'ישתבח' החותמת את פסוקי דזמרה. ולמנהג עולי ספרד, אין צריך לעמוד בה (רמ"א נא, ז, כה"ח מב).
וכן נהגו לעמוד ב'ויברך דוד' עד "אשר בחרת באברם", משום כבודה של מלכות ישראל שנוסדה על ידי דוד המלך.[4]
אומרים את הזמירות בנחת ולא במרוצה (שו"ע נא, ח). ובמיוחד יש לכוון בפרק 'תהלה לדוד' (תהלים קמו, 'אשרי'), שאמרו חכמים שכל האומרו בכל יום זוכה לעולם הבא, מפני ששבחיו מסודרים לפי סדר האלף בית, ובנוסף נזכר בו הפסוק החשוב: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (ברכות ד, ב). מי שנזכרה שלא שמה ליבה בעת שאמרה את הפסוק "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ", תחזור לאומרו בתשומת לב. ואפילו אם כבר הגיעה לפרקים אחרים, תחזור לאומרו (שו"ע נב, ז; פניני הלכה תפילה יד, ג, 5).
כיוון שברכת 'ברוך שאמר' היא הברכה שלפני פסוקי דזמרה, ו'ישתבח' היא הברכה שאחריהם, הרי שכל פסוקי דזמרה הם חטיבה אחת ואסור להפסיק באמצע אמירתם.
אמנם לצורך גדול, כגון למנוע הפסד, מותר להפסיק בדיבור. וכן כדי למנוע עלבון מותר לומר שלום (עי' במ"ב נא, ז).
הנצרכת להתפנות באמצע פסוקי דזמרה, אף שיש אומרים שכדי שלא להפסיק בהם מוטב לדחות את ברכת 'אשר יצר' לאחר התפילה; למעשה יותר טוב שתברך 'אשר יצר' מיד לאחר שתתפנה, שאם תדחה את הברכה לאחר התפילה – יש לחוש שאולי תשכחנה (פניני הלכה תפילה יד, 6).
[4]. למנהג ספרד, נוהגים לעמוד כיום גם כשאומרים לפני ברוך שאמר "ה' מלך ה' מלך" וכו', ראו פנה"ל תפילה יד, 4.