מפני מעלתה המיוחדת של ברכת “ברוך שאמר”, שרומזת לעניינים עליונים, נהגו לאומרה בעמידה (מ”ב נא, א; כה”ח א). למנהג אשכנזים, עומדים גם בברכת “ישתבח” החותמת את פסוקי דזמרה. ולמנהג ספרדים, אין צריך לעמוד בה (רמ”א נא, ז, כה”ח מב).
וכן נהגו לעמוד ב”ויברך דוד” עד “אשר בחרת באברם”, משום כבודה של מלכות ישראל שנוסדה על ידי דוד המלך.[4]
אומרים את הזמירות בנחת ולא במרוצה (שו”ע נא, ח). ובמיוחד יש לכוון בפרק “תהלה לדוד” (תהלים קמו, “אשרי”), ואמרו חכמים שהאומרו בכל יום זוכה לעולם הבא (ע’ פ”ה תפילה יד, 5), מפני ששבחיו מסודרים לפי סדר האלף בית, ובנוסף לכך נזכר בו הפסוק החשוב: “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן” (ברכות ד, ב). ומי שנזכרה שלא שמה ליבה בעת שאמרה את הפסוק “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ”, תחזור לאומרו בתשומת לב, ואפילו אם כבר הגיעה לפרקים אחרים, תחזור לאומרו (שו”ע נב, ז; פ”ה תפילה יד, ג, 5).
כיוון שברכת “ברוך שאמר” היא הברכה שלפני פסוקי דזמרה, ו”ישתבח” היא הברכה שאחריהם, הרי שכל פסוקי דזמרה הם חטיבה אחת ואסור להפסיק באמצע אמירתם.
אמנם לצורך גדול, כגון למנוע הפסד, מותר להפסיק בדיבור. וכן כדי למנוע עלבון מותר לומר שלום (במ”ב נא, ז, כתב שיאמר לפני ההפסק ואחריו את שלושת פסוקי “ברוך ה'” שלפני ויברך דוד).
הנצרכת להתפנות באמצע פסוקי דזמרה, אף שיש אומרים שכדי לא להפסיק בהם, מוטב לדחות את ברכת “אשר יצר” לאחר התפילה; מכל מקום יותר טוב שתברך “אשר יצר” מיד, שאם תדחה את הברכה לאחר התפילה – יש לחוש שאולי תשכחנה (פניני הלכה תפילה יד, 6).
