מצווה לשמור על נקיון המחנה, שיהיה נקי מצואה וטינוף. על כן ציוותה התורה שחייל שנצרך להתפנות, ייצא אל מחוץ למחנה ויתפנה, ואחר כך יכסה את צואתו. שכן בעת שיש צואה במחנה, אסור לומר במחנה דברים שבקדושה, והשכינה עלולה להסתלק ממנו (פנה"ל תפילה ג, ט). שנאמר (דברים כג, יג-טו): "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ, וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ – וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. כִּי ה' אֱלוֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". הרי שבנוסף לשמירה בענייני צניעות, צריכים להקפיד לעסוק במחנה בדברים שבקדושה: לקיים את התפילות, לברך ברכות וללמוד תורה.
אמרו חכמים (מגילה ג, א) שמלאך ה' שהתגלה אל יהושע, נזף בו על שבלילה, בעת שלא עסקו בהכנות למלחמה, בטלו מלימוד תורה. בעקבות זאת, בלילה שלפני מלחמת הניצחון על העי, למד יהושע תורה, שנאמר (יהושע ח, ט; ח, יג): "וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם", "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק", ואמרו חכמים (מגילה ג, ב): "מלמד שלן בעומקה של הלכה".
לפיכך, נכון לכל חייל להקפיד על קיום התפילות ולהשתדל ללמוד תורה כפי כוחו. ולכל הפחות לקיים את המצווה לקבוע עיתים לתורה בכל יום ובכל לילה, בכל עת מספר דקות, ועל ידי כך יבטא את קדושת המחנה. כמו כן, נכון לרבנים הצבאיים לשקוד על ייסוד מסגרות תפילה ולימוד שמתאימות לצרכיהם של החיילים וללוחות הזמנים של האימונים.