ו – חובת המחאה בצבא

חייל שמפקדיו או חבריו פגעו באפשרותו לקיים את אחת ממצוות התורה, חייב להתלונן על כך בכל הכלים החוקיים המקובלים, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ". במסגרת הצבאית מצווה זו מחייבת יותר מהמצווה הרגילה המוטלת על כל אחד מישראל להוכיח את חברו שחוטא, מפני שמדובר בחטא מערכתי-ציבורי, שפוגע ברבים ובצביון החברה. וכן אמרו חכמים (שבת נד, ב): "כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו (נענש בחטאם של אנשי ביתו), באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו". הרי שחייל שיכול למחות כנגד חטא מערכתי ואינו מוחה, אף שהוא עצמו לא חטא, נעשה שותף במידת מה בחטא הציבורי.

מצוות התוכחה צריכה לנבוע מתוך אהבה ואחריות, שכשם שיהודי צריך לדאוג לחברו שלא יהיה רעב, כך עליו לדאוג שלא יחטא. אכן מצינו שמצוות אהבת הרֵע ומצוות התוכחה נאמרו בסמיכות, שנאמר (ויקרא יט, יז-יח): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ראו פנה"ל ליקוטים ב' יז, ג-ה).

חובת התוכחה היא אפילו פעמים רבות, וכפי שאמרו חכמים: "הוֹכֵחַ – אפילו מאה פעמים" (ב"מ לא, א). וזאת בתנאי שיש סיכוי שהתוכחה תתקבל, כי התוכחה מופנית לאדם שמקבל את העקרונות שעליהם המחאה מבוססת; או כאשר התוכחה היא כלפי גוף ציבורי, שכאשר סך התלונות כלפיו מצטבר לכמות מסוימת, הוא מתחיל לשנות את עצמו לטובה.

כאשר אין שום סיכוי שהתוכחה תתקבל, מצווה להוכיח פעם אחת, ומעבר לזה אין להוכיח. וכפי שאמרו חכמים (יבמות סה, ב): "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (רמ"א או"ח תרח, ב; מ"ב ט).

מצוות התוכחה מחייבת גם כאשר היא כרוכה באי נעימות, כגון בשעה שצריך להוכיח אדם שמתעמר בחברו, ואפילו אם יש חשש שמקבל התוכחה יעניש את המוכיח או אף ירצה להכותו, חובה לקיים את מצוות התוכחה (רמב"ם הל' דעות ו, ז). נמצא אם כן, שחובת התוכחה מחייבת את החייל גם כאשר היא כרוכה בכניסה למצבים לא נעימים מול מפקדיו, וגם כאשר רוב הסיכויים שלא תתקבל, מפני שכל זמן שיש סיכוי קטן שתועיל – חובה להוכיח. וכל שאינו מוכיח, נעשה שותף בחטאם של המפקדים שפוגעים בצביון היהודי של צה"ל וכופים על חיילים לנהוג שלא כהלכה.

ישנם חיילים דתיים שחושבים בטעות שתלונה נחשבת כערעור על סמכות המפקדים ופוגעת בצבא. אולם במדינה דמוקרטית, תלונה נחשבת כהתנהגות אזרחית שראויה לשבח, שכן בכך הציבור כולו משתתף בעיצוב המערכות ושיפורן.^[4]