ג,א – שלא להפסיק בשתיקה בין הברכה לאכילה
לכתחילה לא יפסיק בשתיקה יותר משיעור "שלום עליך רבי", שיש סוברים (שבלי הלקט ודעימיה) שגם בדיעבד אם הפסיק בשתיקה הפסיד הברכה. אמנם רוה"פ סוברים שאינו הפסקה, וכך נפסק בשו"ע רו, ג. ועיין ברכת ה' ח"א ג, טו, בסיכום הסוגיה.
ג,ב – דין המפסיק בין ברכה לאכילה בעניית אמן
כתב ברכ"י בשם פנים מאירות, שאם הפסיק בין ברכה לאכילה בעניית אמן, צריך לברך בשנית. וכתב זאת גם אם בירך 'המוציא', וענה אמן על חבירו שבירך 'המוציא'. ובמ"ב קסז, לה, ורו, יב, הזכיר דין שלא לענות אמן בין הברכה לאכילה, אבל לא כתב שאם הפסיק צריך לחזור ולברך. ובשעה"צ רטו, ב, כתב שלט"ז אינו חוזר, ולמ"א חוזר. אמנם אם ענה אמן אחר עצמו, כתב במ"ב רטו, א, שצריך לחזור. ובכה"ח קסז, סא, כתב שגם בזה לא יחזור. וכך מסקנת פס"ת קסז, ט, עפ"י עוד אחרונים, כי ספק ברכות להקל. ועיין בשש"כ מח, הערה מג.
ואם ענה אמן יהא שמיה רבא וכו', או פסוק של קדושה, לרב אויערבאך וכ"כ בפס"ת קסז, 71, חוזר ומברך, כי הוא יותר מכדי דיבור. ולהליכות עולם ח"א אמור ב', וברכת ה' ח"א ג, 81, גם באמן יהא שמיה רבא וכו' אינו חוזר.
ג,ג – השומע קדיש וקדושה לפני שבלע
בפועל, סמוך לתחילת הלעיסה מרגישים את הטעם, ועיין בהערה 4 שלדעת רוה"פ כבר אין הפסק, ולכן אם שמע קדיש או ברכה לאחר שהתחיל ללעוס – יענה אמן. ואם עוד לא התחיל ללעוס, אף שי"א שענייה לדברים שבקדושה אינה נחשבת הפסק, מ"מ דעת רוה"פ שהיא הפסק, ולכן לא יפסיק. ואם הפסיק לדברים שבקדושה, כבר למדנו שנחלקו בזה הפוסקים, וספק ברכות להקל, ויאכל (כה"ח קסז, סא, ברכת ה' ח"א ג, יז, וע' פס"ת קסז, ט).
