ב – דרך הנאה

פורסם בקטגוריה פרק ט - כללי ברכה ראשונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-09-02/

ב,א – סיכום כללי על הנאת מעיו או גרונו

כתב בשערים המצוינים בהלכה נ, ח, שיש סוברים שהעיקר הוא הנאת מעיו, וכ"כ היעב"ץ בסידור, ופסק שאם תחב לו חבירו אוכל לתוך פיו בעומק הגרון, או שכרכן בסיב ובלע, אף שאין לו שום הנאת חיך, אם שבע מברך ואף מוציא אחרים. וכ"כ במור וקציעה סי' קצו. וכך משמע מעוד כמה אחרונים. ומנגד לדעת מהר"ם שיק (רנ-רנט), כמו בדין אכילת איסור כך גם בברכת הנהנין, צריך גם הנאת גרונו, וכ"כ בדברי מלכיאל ח"ה סו"ס רמ"א. ובלבושי מרדכי א, לב, הסתפק לגבי זונדה. ובאחיעזר ג, סא, העלה לגבי יוה"כ, שאם לא בא דרך הפה, לא עבר, כי רק במעיו נהנה.

ב,ב – השותה שמן להנאתו

מי שנהנה מטעם השמן, יברך 'שהכל', ואף שבא מהעץ, כיוון שאין רגילים לשתותו איבד את ברכתו המיוחדת (פס"ת רב, 56, עפ"י שלחן הטהור וברכת הבית). ובבא"ח פנחס ט' כתב, שעל שמן זית מברך 'העץ', וכ"כ הרב אליהו (קצוש"ע נד, ו). וביבי"א ו, מח, ו, ואול"צ ב, יד, א, כתבו שמחמת הספק לא יברך. ואיני יודע מה צד הספק כאן. ובאול"צ כתב שאולי הוא מזיק למעיים באופן שאיננו יודעים. וגם זה לא מובן, שכבר למדנו עפ"י המבואר בברכות לו, א, לגבי קמח שעורים, שמברכים על דבר שקצת מזיק. ולכן למעשה נראה שהנהנה מהשמן צריך לברך עליו. ובכל נוסח שיברך יצא, אלא שבפשטות כשיש ספק עדיף לברך 'שהכל'.

ב,ג – הגומע ביצה חיה כדי לצחצח את גרונו

למחזיק ברכה מברך, ולמקור חיים לא יברך. ונראה ששורש המחלוקת אם זה נחשב דרך אכילה, וכן מבואר בפתחי הלכה ד, 36. ודעת רוה"פ שכל שמרגיש מעט הנאה – יברך, ואם מרגיש גועל – לא יברך, וכ"כ בילקוט יוסף רד, טז. ובפס"ת רד, ג, הציע שיטעים את הביצה בסוכר ויברך.

פורסם בקטגוריה פרק ט - כללי ברכה ראשונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן