ה – עד כמה ברכה פוטרת

פורסם בקטגוריה פרק ט - כללי ברכה ראשונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ה,א – הפחות חשוב אינו פוטר את היותר חשוב בלא כוונה מפורשת

בהערה 5 הבאתי את דברי הרשב"א ושאר הפוסקים, שבלא כוונה לפטור, מין פחות חשוב אינו פוטר את היותר חשוב. ובכה"ח רו, לט, הזכיר את דעת ספר חסידים שמיקל בזה, ומחמת הספק פסק שפטר. ובשו"ת ברכת יוסף עז, כתב שגם מהר"ם פסק כן במפורש, שגם בלא כוונה מפורשת, הפחות חשוב פוטר את היותר חשוב אפילו אם אינו על השולחן. וכיוון שהם שני ראשונים יש לסמוך עליהם בספק ברכות, וכתב שהסכים לו הרב מאזוז. אמנם למעשה, שאר הפוסקים, הורו לחזור ולברך, וביניהם: בא"ח בלק ט, והגרע"י בהליכות עולם שם. וכך כתבתי למעשה.

ה,ב – בספק אם ברכה סתמית פוטרת את המאכלים הדומים שבביתו

לדעת הכלבו, בירך סתם, לא פטר מאכלים שאינם לפניו, ולכתחילה יש לחוש לדבריו ולכוון על מה שאולי יביאו לו (רמ"א רו, ה). ולדעת ב"ח ופרישה, ברכה סתמית פוטרת את אותו המאכל למרות שאינו לפניו, אבל אינה פוטרת מאכלים אחרים שברכתם שווה (שעה"צ כג).

ולמעשה, בדיעבד, גם אם לא כיוון במפורש לפטור את כל המאכלים שברכתם שווה ובכללם גם את המאכלים שבארונות, אינו צריך לחזור ולברך עליהם (שו"ע רו, ה, ומ"ב כ).

אבל אם בירך 'שהכל' על מאכל לא פטר משקה, כגון בירך על דגים אינו פוטר מיץ, וכן בירך על דג לא פטר שוקולד, כי בלא מחשבה מפורשת ובלא שהמאכל הנוסף לפניו, הוא פוטר בדיעבד רק דבר הקרוב לסוג שעליו בירך, וכך נכון לנהוג מספק (מ"א, מ"ב רו, כא, כה"ח לח). אמנם כתב בילקוט יוסף רו, כא, שנראה לו שאפילו בזה מספק לא יברך, אבל כתב זאת מעצמו בלא סימוכים חזקים, ואין לעורר מחמת זה ספק נוסף.

ה,ג – ברכה סתמית על פירות עד אימתי מועילה לפירות אחרים

לשו"ע, גם אם סיים לאכול את כל הפירות שלפניו שבירך עליהם בסתם, אם יביאו לו פירות אחרים, לא יברך עליהם. ולמ"ב רו, כ-כב, אם סיים את הפירות שלפניו, אם הביאו פירות מאותו המין, אינו צריך לברך, וממין אחר צריך לברך.

ולמ"א, בא"ח בלק ז, והרב אליהו, אם סיים את כל הפירות שהיו לפניו בעת הברכה, אפילו על פירות מאותו מין צריך לברך. אמנם אם לפני שסיים את הפירות כבר היתה דעתו להמשיך לאכול עוד פירות, לכל הדעות, אף שהביאום לאחר שסיים את הראשונים, אינו צריך לחזור ולברך.

ולמעשה, ספק ברכות להקל, ויש לסמוך על דעת השו"ע. אבל אם הביאו לו פירות מחוץ לבית, שלא יכל להעלות על דעתו שיביאום, לכל הדעות צריך לברך עליהם (שו"ע קעז, ה).

ה,ד – נמאס הפרי שבירך עליו – הרחבת סוף הערה 6

בירך על פרי ונפל מידו ונמאס עד שאינו ראוי לאכילה, משמע משו"ע רו, ו, שאפילו אם יש לפניו עוד פירות וחשב לאוכלם, יברך שוב, כי רק אם ברכתו חלה על הפרי שבירך עליו, היא חלה גם על שאר הפירות שבבית.

והרמ"א הגיה, שאם כיוון במפורש לאכול עוד פירות, אינו צריך לחזור ולברך עליהם.

ובבאו"ה הביא דעות (ראב"ד ושבה"ל), שאפילו אם בירך בסתמא ויש שם עוד פירות לפניו, כיוון שבפשטות הברכה פוטרת גם אותם, למרות שהפרי שבירך עליו נפל ונמאס, אוכל מהפירות האחרים שלפניו בלא לברך בשנית. וסיים בבאו"ה שספק ברכות להקל. וכ"כ בילקוט יוסף רו, טז. וכך משמע מכה"ח רו, מב (שכתב שהרמ"א אינו חולק על השו"ע אלא מפרשו, ופסק כרמ"א. ומלשונו יתכן שמסכים גם למסקנת הבאו"ה, אף שבבאו"ה כתב שיש מחלוקת בין דברי הרמ"א לדברי הראב"ד ודעימיה).

פורסם בקטגוריה פרק ט - כללי ברכה ראשונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן