ג – תערובת של שני מינים

פורסם בקטגוריה פרק יא - עיקר וטפל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ג,א – הערה 3 – מה הדין כשיש ספק בין אדמה לעץ, ובין אדמה למזונות

כשיש ספק בין אדמה לעץ, כתבתי שיברך 'האדמה'. ואמנם משעה"צ רח, טז, משמע שיברך 'שהכל', אולם בפשטות נראה שהואיל וברור שהוא יוצא ב'האדמה', והיא ברכה מבוררת יותר, עליו לברך 'האדמה'. ועיין ברכ"ה ח"ג י, 130; ושעה"ב טו, הערה כ.

ואם יש ספק בין מזונות של אורז להאדמה, אף שבדיעבד אם בירך 'מזונות' יצא, ש'מזונות' פוטר הכל חוץ ממים ומלח (שעה"צ רח, לא), וכן אם יברך 'האדמה' פוטר בדיעבד אורז (מ"ב רח, כו). מ"מ בזה נראה יותר לברך 'שהכל' וכפי שמשמע משעה"צ רח, טז. משום שאף כי 'האדמה' בוודאי חל גם על אורז, מ"מ כאשר התעלה להיחשב 'מזונות' יצא מגדר פרי, ורק על דרך הדרש, כאשר מעמיקים בעניין מבינים שאכן האורז גדל באדמה ולכן ברכת 'האדמה' פוטרתו, אבל בפשטות אינו נקרא פרי. ולכן עדיף במצב של ספק לברך 'שהכל', שבוודאי האורז בכלל 'שהכל נהיה בדברו'.

ג,ב – רוב מול עיקר

אם ברור שאחד המינים שבתערובת הוא העיקר, אף שהוא מיעוט, מברך עליו. וכפי שפסק בשו"ע רג, ז, לעניין בשמים ודבש, שמברך על הבשמים, וכתב מ"ב יג, אף אם הדבש רוב. וכ"כ בבאו"ה ריב, א, עפ"י דה"ח.

וכאשר יש שני מינים חשובים, שאין אחד מהם נועד לטבל את חבירו, אלא שמין אחד הוא הרוב והמין השני חשוב יותר. יש סוברים שהולכים תמיד אחר הרוב. ורק כאשר הם שווים, לא"ר הולכים אחר החשוב, ולרשב"ץ מברכים את הברכה הבסיסית יותר, כגון בין יין ושכר, מברכים 'שהכל' (עיין ברכ"ה ח"ג י, 130). וכ"כ בספר וזאת הברכה ע' 93 ובירור כ-ב, בשם אחד מגדולי הדור, שבכל אופן הולכים אחר הרוב, כדיני רוב ומיעוט, שהמיעוט בטל כאילו אינו קיים.

אולם נראה שכוונת הפוסקים שהולכים אחר הרוב הוא רק כאשר אין ברור שהמיעוט עיקר, וכך משמע משועה"ר רד, יז, ומ"ב ריב, א. וכ"כ באול"צ ח"ב יד, כט-ל. וכ"כ בשעה"ב טו, יא, ושם בהערה כב, הביא צדדים לעניין.

ונראה לפי"ז שאם עשו קציצות בשר עם הרבה אורז או ירקות, גם אם הבשר מיעוט, כיוון שהוא חשוב יותר, מברך על הקציצה 'שהכל'. לעומת זאת כתב ב'כיצד מברכים' ע' לח, שבקציצה מבשר ואורז הולכים אחר הרוב, וכ"כ בפס"ת ריב, 100. ואין נראה, שהואיל והעיקר הוא הבשר ועל כן שמה 'קציצת בשר', ברכתה 'שהכל'.

וברב פעלים ב, לג, כתב שעל אורז שמעורב עם חתיכות בשר קטנות מברך 'מזונות'. ונימק זאת משום שהבשר נועד להטעים את האורז ועיקר המגמה לשבוע מהאורז, ועוד שהאורז הוא רוב. ונראה שבקציצת בשר, גם הבא"ח יסכים שברכתה 'שהכל' למרות שהאורז רוב. ועיין בילקוט יוסף ריב, ה, שביאר כך את הבא"ח.

ועיין בשעה"ב שם הערה כא, שהרוב קובע רק כשהוא ניכר לעין, כי אין כאן כללי רוב ומיעוט כמו בתערובות, אלא כפי הנראה לאדם. ודבריו נראים, ושלא כוזה"ב שם.

ג,ג – הערה 4 – תערובת שכל מין ניכר בה, מחלוקת אם הולכים אחר הרוב

הרחבת ההערה: כתב ח"א נא, יג: "עירב שני מינים שאין ברכותיהן שוין, כגון בפה"ע או בפה"א וכיוצא בו, אע"פ שבא ליתן טעם, הולכין אחר הרוב, ומברך עליו. ודוקא בעניין שאין ניכר, אבל אם כל אחד ניכר לעצמו ואינו נעשה לטפל, מברך עליו כל אחד ברכתו הראויה לו". וכך פסק בא"ח פנחס יז: "שאר מינים שעירבן זה בזה, אם כל אחד ניכר לעצמו, מברך על כל אחד ברכה הראויה לו, ואם נתמעכו ונדבקו זה בזה, הולכין אחר הרוב, ומברך על הרוב ופוטר השני".

לעומת זאת, לדעת פמ"ג יברך על הרוב. וחשש בשעה"צ ריב, ב, לדעתו וכתב שספק ברכות להקל. ובבאו"ה שם כתב, שאם ירצה לחוש לח"א ימעך את המיעוט כדי לערבו יותר בתוך הרוב. וע' פס"ת ריב, ד, שהדוגמא למחלוקת זו היא בסלט פירות, שניכר מה בננה ומה תפוח עץ וכיוצא בזה.

ולשועה"ר רד, יז, דעת ביניים: "אם לא נתבשלו יחד, ועירבן לאוכלן יחד, אין הולכים אחר הרוב אלא צריך לברך על שניהם… אלא א"כ אחד מהם עיקר אצלו והשני אינו אלא לתקן ולהכשיר אכילת חבירו, שאז גם בנתבשלו יחד מברך על העיקר אף אם הוא המועט". ונראה שכל דבריו כאשר ניכר כל מין שבתערובת לעצמו, וכך משמע מערוה"ש ריב, א.

וכיוון שיש בזה מחלוקת, האם מיעוט הניכר טפל לרוב, כגון בסלט פירות, לפיכך נכון לצאת מהספק על ידי שיפריד בתחילה כל מאכל לבדו, ויכוון ליהנות מכל מאכל בנפרד, וכך יוכל לברך על כל מאכל את ברכתו, ואח"כ ימשיך לאכול את הסלט בתערובתו. וכ"כ בפס"ת ריב, ד, ושם בסעיף ו' לעניין חמין.

ובפס"ת ריב, ד, הוסיף, שאם יאכל קודם מהרוב, יכוון במפורש שלא לפטור את המיעוט, ואם אכל מהמיעוט אין צריך זאת. ולא כתבתי כך, מפני שברור שאם הוא מתכוון לברך על שני המינים, שאין הוא מתכוון לפטור בברכה שהוא מברך על המין הראשון את המין השני, שכ"כ פמ"ג פתיחה ד', ורב פעלים ב, כז. ואין לחוש כאן לברכה שאינה צריכה, הואיל והוא עושה זאת כדי לצאת מספק. וכ"כ בוזאת הברכה סוף בירור כט. ולכאורה גם באו"ה היה צריך להסכים להצעה זו שיבודד בתחילה כל מין לעצמו ויברך עליו בנפרד, ותימה מדוע לא הציע זאת אלא הציע למעכם כדי שיהיו תערובת גמורה ויברך עליה את ברכת הרוב. וביאר ב'וזאת הברכה' שלא הציע לבודד כל מין ולברך עליו כי מצא הצעה טובה יותר, אבל בעקרון אף הוא מסכים שאין בזה חשש ברכה שאינה צריכה. וצ"ע (כי יותר קשה למעך את התערובת מאשר לברך על כל מין בנפרד).

ג,ד – סלט וולדורף

סלט וולדורף, שעשוי מפירות מגוררים – תפוחים, אננס, אגוזים וסלרי עם מיונז, כיוון שקשה להפרידם שהם דבוקים במיונז, וגם אין כל מין ניכר לעצמו, הברכה נקבעת לפי הרוב (שעה"ב כג ברשימת המאכלים, 'כיצד מברכים' ע' כא). ואם יש ספק מה הרוב, יברך 'האדמה', שהיא פוטרת בדיעבד גם את פירות העץ.

פורסם בקטגוריה פרק יא - עיקר וטפל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן