ב – כשיש ספק עם מאכל טפל לחבירו

פורסם בקטגוריה פרק יא - עיקר וטפל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ב,א – הערה 2 והלכה ג – האם אפשר לברך על הטפל לפני שיברך על העיקר

כשאין ספק שהעיקר פוטר את הטפילה, כמו למשל באורז עם צימוקים ושקדים, אף שהצימוקים והשקדים ניכרים – הם ממש טפלים, ולכן אין לברך עליהם. ואם בירך עליהם אחר שבירך על האורז, זו ברכה לבטלה (מ"ב קסח, מג, סדבה"נ ג, ז).

ונחלקו האחרונים אם מותר לאכול מן הטפל לפני שיאכל מהעיקר, כדי שיברך גם על הטפל, כגון שיקח צימוק אחד ממה שמעורב באורז ויברך עליו תחילה 'העץ'. לדעת רבים משמע שזו ברכה שאינה צריכה (כך משמע מהריטב"א, מ"א ריא, ט, מ"ב ריא, כח). ולר"ח עטר, מותר לכתחילה ליקח צימוק ולברך עליו, שכל שאינו אוכלם יחד אין בזה ברכה שאינה צריכה. ולשועה"ר ריב, ח, ואבה"ע, עדיף ליקח בתחילה צימוק ולברך עליו כדי לברך עליו את ברכתו המיוחדת. ולהר צבי א, ק, אם עשה זאת בשבת כדי לזכות במאה ברכות, מותר. ועיין בשעה"ב טו, הערה יז, וברכ"ה ח"ג י, ב. ולהלכה אפילו בשבת לצורך מאה ברכות אין נוהגים לברך על הצימוק בנפרד, שהואיל ובאמת אינו רוצה לאכול את הצימוק בנפרד, הרי זו ברכה שאינה צריכה.

אמנם נראה פשוט שאם ירצה לאכול צימוקים מצד עצמם, או לפני שיאכל מהאורז, או לאחר שיסיים את האורז (ולא שהוא רוצה לאוכלם מפני שנותרו לו במקרה בצלחת כמה צימוקים מהתערובת), יברך עליהם 'העץ' (כמבואר במ"ב קסח, מו). וצ"ע אם ירצה לבודד מתוך האורז שכבר בירך עליו איזה צימוק, כדי ליהנות מטעמו, וכן אם ירצה לבודד חתיכת פרי מהגלידה או חתיכת זית מהסלט כדי לאוכלה לבדה וליהנות מטעמה, האם רצונו ומעשהו לבודד את הטפל עושה אותו לעיקר וגורם שיתחייב בברכה, או שמא הואיל והצימוק נועד להטעים את האורז, גם כשהוא אוכלו לבדו, כיוון שהוא נמצא באמצע אכילת האורז, הרי שבפועל הצימוק מטעים במידה מסוימת את האורז. ונראה שרק כאשר ברור שהוא רוצה לאכול את הצימוק לבדו, בלא קשר לאורז, כגון שיש הפסק בין אכילת האורז לאכילת הצימוק, יברך על הצימוק. וכן על חתיכת הזית שבסלט או חתיכת הפרי שבגלידה.

ב,ב – כאשר צריך לאכול את הטפל לפני העיקר, מה יברך על הטפל?

הרוצה לשתות יין וקשה לו לשתותו על קיבה ריקה, ולשם כך הוא אוכל לפניו מאכל נוסף, כמו מזונות או פירות, כתב בתה"ד לא, עפ"י או"ז, שיברך על אותו מאכל 'שהכל', שהואיל והוא טפל איבד את ברכתו המיוחדת. (ואף שאין לאכול את הטפל תחילה, כדי שלא לגרום לברכה שאינה צריכה, כאן שזהו סדר אכילתו, אין בזה ברכה שאינה צריכה, רק שהטפל איבד את ברכתו המיוחדת). וכ"כ הרמ"א ריב, א, והט"ז ז.

אולם דעת המ"א ריב, ד (בדעת האו"ז), וערוה"ש ד, שדין זה הוא דווקא כאשר ברכת העיקר 'שהכל', כמו למשל בשותה ויסקי ורוצה לאכול לפניו מזונות או מלפפון חמוץ, שאז יברך על הטפל שאוכל תחילה 'שהכל' ויפטור בזה גם את העיקר. אבל אם ברכת העיקר אחרת, כגון שהעיקר הוא יין, יברך על הטפל את ברכתו, 'מזונות' או 'האדמה', ואח"כ יברך 'הגפן' על היין.

ולדעת ב"י, פר"ח וגר"ז סבה"נ ג, יג, אם אוכל את הטפל תחילה, גם אם ברכת העיקר 'שהכל', מברכים על הטפל את ברכתו. וכ"כ למעשה בספרי זמננו (שש"כ נד, הערה סז; ברכ"ה ח"ג י, יד; שעה"ב לב, הערה יב).

פורסם בקטגוריה פרק יא - עיקר וטפל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן