ד – נוסח הסליחות

פורסם בקטגוריה פרק ב - סליחות ותפילות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/15-02-04/

ד, א – נוסח הסליחות

שלושה מרכיבים בסליחות: י"ג מידות, פסוקים מהתנ"ך, ופיוטים. וכן הוא בנוסח הסליחות המובא בסדר רב עמרם גאון קיז: "אומר ש"ץ: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (תהלים פד, ה), ועונין אחריו עד: תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי (שם קמה, כא). ועומד ש"ץ ואומר קדיש, ומתחיל ואומר: לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים… מקוה ישראל ה' מושיענו בעת צרה. אל תבא במשפט עמנו… א-ל מלך יושב… ויעבר… שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ (שמות לב, יב) (ועוד פסוקים)… א-ל מלך יושב… ויעבור… זכור ה' חרפת עבדיך (פיוטי סליחות)…" וכן על זו הדרך.

ועיקר הסליחות הן י"ג מידות של רחמים, וכפי שכתב הלבוש תקפא, א: "שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפילה של כל היום. כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה, והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפילת י"ח, שעיקר התפילה הוא י"ג מדות. ואח"כ נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות, ומסיימין: ואנחנו לא נדע, לכן אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפילות השנה".

אף שבסדר רב עמרם גאון מובאים כמה פיוטים, רוב הפיוטים והפזמונים שלפנינו חוברו והוכנסו למחזורי הסליחות בתקופה מאוחרת יותר (עיין מועדים לשמחה, עמ' ד והלאה).

ד, ב – כאשר יש צורך לקצר

כתב הב"ח (סח, ג) שמאחר שהפיוטים נתקנו ע"י רבי אליעזר הקליר, ומאחר שהסכימו הגאונים שיש לומר פיוטים, אין אנו רשאים לבטל אמירתם. "ואחד היה בזמנינו שהתחיל לבטל מלומר קרוב"ץ בקהלו, ולא הוציא שנתו". וכן מובא בספר חסידים תרז, באחד ששינה הפיוטים ומת תוך שלושים יום.

מכל מקום, נראה שאף הב"ח לא דיבר אלא במי שבכוונתו לבטל לגמרי את הפיוטים. אך כאשר זמנם של המתפללים קצר, מותר לדלג על הפיוטים השונים. וכ"כ הרב בספר: "כאשר זמן המתפללים קצר, ידלגו על חלק מהפיוטים, ויאמרו את עיקר הסליחות כמובא בסדר רב עמרם גאון, וישתדלו לומר את הפיוטים שמעוררים יותר לתשובה".

פיוט מכניסי רחמים (הרב בראל שבח)

ד, ג – מכניסי רחמים – השוללים אמירתו

ירושלמי (ברכות ט, א): "רבי יודן אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון, אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך, שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקב"ה אינו כן, אם באת על אדם צרה, לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד, הדא הוא דכתיב (יואל ג, ה): כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט". וכן הוא במדרש שוחר טוב (מזמור ד). ראשונים רבים כתבו על פי ירושלמי זה, שאין לפנות בתפילה למלאכים שישמשו כמתווכים להכנסת התפילות לפני הקב"ה.

רמב"ם (הקדמה לפרק חלק): "והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם, אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה. ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה". וכ"כ בהלכות עבודה זרה ב, א.

וכ"כ ארחות חיים (הל' ק"ש, יט); מאירי (סנהדרין לט, ב); מבי"ט (בית אלוהים, שער התפילה, פי"ב). ור' יעקב ן' חביב (בפירושו 'הכותב', על עין יעקב שבת יב, ב).

וכ"כ הרשב"ץ (מגן אבות חלק ראשון פרק ד): "וכן יסדו הפייטנים: 'המונים המונים, מכניסי תחתונים'. וכן: 'אלי צדק עברו בשערים בעדינו, שפכו רוח חן ותחנונים', אין התפילה להם אלא לשם יתברך, והם אינם אלא פרקליטין… אבל הרמב"ן ז"ל בדרשת 'תורת ה' תמימה' כתב שאין אנחנו עושים יפה בזה, וכן במה שאומרים: מיכאל שרא רבא, קום ובעי רחמים על עמא רבא. ואני מודה לו בזה, ועוד נאריך בזה בעז"ה".

וכן הובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ברלין, עמ' 325): "צריך להרחיק ממין השיתוף לגמרי, שלא תאמר הואיל ואני מוצא המלאכים והגלגלים והכוכבים מושלים בעולם… גם מה שנהגו ואומרים במקצת מקומות מכניסי רחמים, לא טוב המנהג… וראיה שלא מצינו בתפילת אברהם אבינו ע"ה ואבות ולא בתפילת שאר הנביאים ולא בסדר אנשי כנה"ג זכר רק לשם לבדו".

וכן עִרער הקרבן נתנאל (ר"ה סוף פ"א) על הפיוט 'אזכרה אלוהים ואהמיה', בו אומרים "מדת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך תחינתנו הפילי". וכתב הצמח צדק על דבריו (דרך מצוותיך, שרש מצוות התפילה, ז): "ודבריו נכוחים. ולפענ"ד היה ראוי לומר: אב הרחמים גלגל עלינו מידת הרחמים, ותו לא".

ד, ד – שינוי בנוסח הפיוט

גם המהר"ל מפראג (נתיב העבודה יב), קרא תגר על הפיוט 'מכניסי רחמים', "אבל אנו נוהגים לומר: מכניסי רחמים הכניסו רחמינו וגו', ואין זה ראוי, כי דבר זה כאילו מתפלל אל מלאכים שיכניסו רחמינו, ולא מצאנו זה… אבל לומר למלאכים הכניסו רחמינו, זה אין ראוי…".

וביאר מהר"ל, שיש לשנות מעט את הנוסח: "ויש לומר כי מה שאנו אומרים: מכניסי רחמים הכניסו וכו', אין זה בקשה כלל, רק שהאדם מצוה כך למלאכים, שהם מכניסים התפילה, להכניס התפילה לפני הש"י… ועם כל זה הוא דבר שאינו ראוי, רק שיהיה מכניסי רחמים תפילה על דרך שאמרו ז"ל (סנהדרין מד, ב), שיתפלל האדם שיהיו הכל מאמצין את כחו ולא יהיה לו צרים, ויהיה מתפלל אצל הש"י על זה. ולכך, מה שמבקש מכניסי רחמים, הוא תפילתו אל הש"י כי מכניסי רחמים יכניסו רחמינו. ולפי זה ראוי להגיה: מכניסי רחמים יכניסו רחמינו, משמיעי תפילה ישמיעו תפילתנו, מכניסי דמעה יכניסו דמעותינו. וכך היא ג"כ התחינה שהוא לש"ץ קודם התפילה, ואותה היא ראויה בודאי, שמתפלל אל הש"י שיעמיד לו המלאכים הממונים על התפילה, שיכניסו תפילה שלו לפני הש"י".

בשו"ת חת"ס (או"ח קסו), כתב על דבריו: "ולדברי הגאון הנ"ל (מהר"ל) גם פזמון מלאכי רחמים וסליחה י"ג מדות האמורות בחנינה יש למנוע, מ"מ אנו אומרים עם הציבור, הן א-ל כביר לא ימאס ודלוגו עלי אהבה. אך מכניסי רחמים, דרכי להאריך בנפילת אפים עד שהגיע שליח ציבור לשומר ישראל". (ומהר"ם א"ש, מגדולי תלמידי החת"ס, היה אומר כהגהת המהר"ל יכניסו וכו'. ועיין עמודי אש ב, כו, אות ג. וכן נהג הרצי"ה).

ד, ה – המצדיקים אמירת מכניסי רחמים

לעומתם, מצאנו חכמים שקיימו את המנהג לומר 'מכניסי רחמים' וכיוצא בו. ויש לדעת שהפיוט מכניסי רחמים נכתב עוד בתקופת הגאונים, ומובא בסדר רב עמרם גאון (סדר ר"ה), ובתשובת רב האי גאון ורב שרירא גאון (אוצר הגאונים תענית, עמ' 24-26). ובעל הרוקח כתב בתשובה (הובאה ב'ישורון' ג, עמ' מא), שהמנהג לומר מכניסי רחמים היה נפוץ בצרפת, ספרד, שנער, מצרים ואשכנז.

שבולי הלקט (סימן רפב): "ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר, שאינו דומה למה ששנינו (סוכה מה, א): לי-ה ולך מזבח. והרב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל הביא ראיה על זה מהא דאמרינן בסנהדרין בפרק נגמר הדין (מד, ב) אמר ר' יוחנן: לעולם יבקש אדם שיהו הכל מעמצין את כחו מלמטה, ואל יהי לו צרים מלמעלה. ופי' רבינו שלמה זצ"ל שייסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ושלא יהיה לו משטינים מלמעלה. וגם במדרש שיר השירים על פסוק הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים על שערי תפילה ועל שערי דמעה: הוליכו תפילתי ודמעתי לפני הקב"ה, ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי על הזדונות ועל השגגות, ונאמר (איוב לג, כג): אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף וגו'". וכ"כ תניא רבתי (סימן עב).

עוד כתב הרוקח (בתשובה חדשה, עיין ישורון שם): "בזמן הבית היו ישראל חביבין לפני הקב"ה, לא היו צריכים לשליח וכו'. ומשחרב, נעשו כעבדים וצריכים לשלוח מליץ לפני המקום". ומלשונם למדנו שהם חולקים על הראשונים הנ"ל בשאלה היסודית האם מותר להתפלל למלאכים שיהיו מליצים.

וכיוון שאמירת הפיוטים הנ"ל היתה נפוצה, כתבו הפוסקים טעמים נוספים ליישוב המנהג:

בפירוש התפילות והבקשות, לר' יהודה ברבי יקר (רבו של הרמב"ן), אחר שכתב שהדעות חלוקות, הוסיף: "לכך יש לפרש כי כשאומר מכניסי רחמים וכו' כנגד חסידי הדור אנו אומרים, שירבו תחנונים ותפילות לפני המקום להגן על דורן, שהם חייבים על זה, כמו שמצינו שהיה נענש הכהן הגדול כשאינו מבקש רחמים על דורו… ועל כוונה זו ראוי לומר מכניסי רחמים וכיוצא בזה, שיתן דעתו על זה. והשם יצילנו משגיאה".

מהר"י ברונא (סי' רעה) כתב: "מה שאנו אומרים: נא מדה נכונה, וכן מידת רחמים ומכניסים רחמים מלה"ר, אינו אלא דרך שפלות ועבדות, שמדבר בפני המלך ליועציו לדבר למלך, והוא בוש בדבר לקרב אל המלך, ואין זה דרך אמצעי כלל".

וכ"כ לומר הפיוטים: שו"ת שמש צדקה (סימן כג-כד); תשובות מהרא"י אסאד (או"ח, כא); שו"ת עולת יצחק (א, כא, הובא בשד"ח); שד"ח (מערכת ר"ה סימן א, ב); תשובה מאהבה (א, א).

פורסם בקטגוריה פרק ב - סליחות ותפילות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן