ח,א – גדר משולש, הערה 5
סוכה לב, ב: "תנא: עֵץ עָבֹת – כשר, ושאינו עבות – פסול. היכי דמי עבות? אמר רב יהודה: והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא. רב כהנא אמר: אפילו תרי וחד. רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד, הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא. אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא, לההוא הדס שוטה קרי ליה".
נחלקו הראשונים בהבנת דברי רב יהודה "והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא". לכאורה לרש"י ור"י מלוניל, הכוונה ששלושת העלים יוצאים מתוך עוקץ אחד, כלומר מאותה הנקודה בענף. ולתוספות ורא"ש צריך ששלושת העלים יצאו מקן אחד, היינו מגובה שווה בענף כך שאין עלה אחד נמוך מחבירו. וכ"כ שו"ע תרמו, ג. ויותר מסתבר שגם רש"י ור"י מלוניל מסכימים לזה, כי בפועל אין הדסים ששלושת העלים יוצאים ממש מנקודה אחת.
והרמ"א תרמו, ג, כתב, לגבי הדס שמגדל תרי וחד: "ואיכא מאן דאמר בגמרא דכשר; וע"כ נוהגין באלו המדינות לכתחלה לצאת באלו ההדסים המובאים ואין ג' עלין בגבעול אחד; ויש מי שכתב דהדסים שלנו אין נקראים הדס שוטה, הואיל והם שנים על גב שנים ואינן כהדס שוטה המוזכר בגמרא; ולכן נהגו להקל כמו שכתב מהר"י קולון ומהר"י איסרלן בתשובותיהם". וכ"כ ערוה"ש (תרמו, ג). וברב פעלים (ד, כז) סמך על הרמ"א בשעת הדחק, והתיר ליטול בברכה הדס של שני עלים על שני עלים. אמנם אחרונים רבים, ובהם: גר"א, בכור"י יב, מ"ב טו, וכה"ח לב, פקפקו על התירו של הרמ"א וכתבו שאין שום יסוד למנהג זה, ואף הרמ"א לא כתב כן אלא כדי להעמיד המנהג. ולכן הירא את דבר ה' – יטרח למצוא עבות כדין.
ואין צריך לדקדק ולבדוק האם העלים יוצאים ממש באותו הגובה, אלא כל שנראה במבט ראשון כמשולש הוא משולש, אע"פ שכשמתבוננים יותר רואים שאחד העלים יוצא מעט גבוה מחבריו. וכן העיד בארבעת המינים למהדרין (עמ' קפא) על החזו"א שהיה בודק הדסים בצורה שטחית, ואף במקרה של ספק אם יוצאים מקן אחד – הקל. וכן העידו בשם רשז"א (שלמי מועד לא, הערה 104) שהיה מסתכל על הדסים מרחוק קצת כפי שהסתכל על אתרוג, ולא מדד בדקדוק, אלא כל שנראה לעין כמשולש – הכשירו. וכ"כ בקובץ מבית לוי (ב, עמ' לג).
ויצאה שמועה שהבריסקאים מדקדקים יותר, ומצריכים שיהיה קו שווה ממש לשלושת שרשי העלים. אולם כתב בארבעת המינים השלם עמ' קפא, שבנו של ר"ז מבריסק דחה שמועה זו בשתי ידיו, ואמר בשם ר"ח מבריסק, שאין צורך שהעלים יצאו בגובה שווה לגמרי, אלא מספיק שיהיה קו שעובר בשלושת העלים, ובספק יש להחמיר. והכוונה שמקום יציאת העלה עצמו רחב לפחות שני מילימטרים, ואם כן כאשר אחד מהעלים גבוה במילימטר וחצי מחבריו, הרי שבפועל יש קו אחד שמחבר את מקום יציאת כל שלושת העלים, אלא שבעלה אחד הקו נוגע בחלק העליון של יציאתו ובעלה אחר הקו נוגע בחלק התחתון של מקום יציאתו (וכן מובא בהליכות שלמה י, י).
ח,ב – מחלוקת כמה משיעור ג' טפחים צריך להיות משולש
לגאונים (הובאו בטור); רא"ה (לג, א, 'ת"ר'); ומגיד משנה (ז, ב), כל אורך ההדס צריך להיות משולש.
ולראב"ד (תמים דעים רכח): "בעינן כוליה שיעורא דהדס שיהא עבות למצוה או רובו לעכובא". וכ"כ רא"ש (ג, י; שו"ת כד יא); שו"ע תרמו, ה; ב"ח ג; חזו"ע (עמ' שי); והלח"ב (ה, ה, עמ' רא).
ויש מקילים וסוברים שאם יש שלושה קנים של עלים משולשים בראש כל אחד מהבדים – ההדס כשר (חכמי פורווינצא, הובאו במאירי), ויש מקילים יותר שדי שיהיה בראש כל ענף שלישייה אחת (רס"ג; טור בשם העיטור והרמב"ם; רבנו בחיי; או"ז; ור' אברהם מן ההר). ואף שאין פוסקים כמותם כתב בח"א קנ, ב; ובכור"י תרמו, ג, שבשעת הדחק כשאין הדס אחר לברך עליו – סומכים על שיטה זו, אך לא יברך.
וכיוון שלהלכה לכתחילה צריך שכל שיעור ההדס יהיה משולש, יש להיזהר כשאוגדים את ארבעת המינים יחד, שלא יתלשו עלי ההדס שבתוך שיעור ג' טפחים. ובמיוחד כשאוגדים ע"י 'קוישקלאך'.
ח,ג – נשרו עלים ורוב משולש – הערה 6
היו מתחילה שלושה עלים בכל קן ונשר אחד מכל קן, לדעת רא"ה, רי"ו וריטב"א – כשר. ודייקו זאת מהגמרא סוכה לב, ב: "תנו רבנן: נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוט – כשר, ובלבד שתהא עבותו קיימת. הא גופא קשיא; אמרת נשרו רוב עליו כשר, והדר תני ובלבד שתהא עבותו קיימת, כיון דנתרי להו תרי – עבות היכי משכחת לה? – אמר אביי: משכחת לה באסא מצראה דקיימא שבעה שבעה בחד קינא, דכי נתרי להו ארבעה פשו להו תלתא". ודייקו ממה שאמרו "כיון דנתרי להו תרי – עבות היכי משכחת לה", הרי שאם נשר אחד כשר.
אמנם אין דיוק זה מוסכם, ולדעת הר"ן עפ"י גאונים, אם נשר מכל קן עלה אחד מתוך שלושה – פסול, ולדעת ב"י כך היא גם דעת הראב"ד והרא"ש.
בשעת הדחק הסכימו הרבה אחרונים להקל, וכפי שכתב בשעה"צ תרמו, כא, שכך דעת "הב"ח [והעתיקו השירי כנסת הגדולה והעולת תמיד] והט"ז והגר"ז והחיי אדם ובכורי יעקב. ומכל מקום אין להקל בזה אלא במקום הדחק כמו שכתב החיי אדם, כי יש מן האחרונים [המאמר מרדכי והגהת מעשה רוקח] שמסכימים עם הבית יוסף דדעת הרא"ש והראב"ד גם כן כהר"ן, ואם כן רוב פוסקים הולכין בזה להחמיר".
אמנם אין לאחוז שתי קולות: א) כראב"ד שמספיק רוב משולש, ב) כרא"ה שמשולש שנשר ממנו עלה אחד כשר. אלא או שהרוב יהיה ממש משולש, או שבתחילה יהיו הכל משולשים וינשור עלה אחד מכל קן. (ועיין באו"ה תרמו, ה, 'ולעיכובא', שבסיכום כולל צריך שרוב העלים ישארו. ובשועה"ר תרמו, ד, וח"א קנ, ג, התירו בשעת הדחק גם בצירוף שתי הקולות).
ויש מדרגות בהידור, המובחר ביותר שכל השלושה טפחים משולשים בפועל, דרגה שנייה, שהכל היה מתחילה משולש ובמקצת הקנים נשר עלה אחד, שאז לרא"ה הוא מצווה מהמובחר ולר"ן אינו מובחר. שלישית, שיש בו רוב משולש וכך היה מתחילה (עפ"י הראב"ד).
ח,ד – רוב קנים או רוב אורכו
נחלקו הפוסקים כיצד יש לחשב 'רוב משולש'. יש אומרים שהרוב נמדד לפי מספר הקנים, שאם רובם משולשים אע"פ שאינם מכסים את רוב אורך ההדס – ההדס כשר (שועה"ר תרמו, ג). ולרוב הפוסקים כל עוד רוב ענף ההדס מחופה בקנים משולשים אין העלים שנשרו פוגעים בהדרו, ועל כן החישוב הוא לפי רוב שיעור אורך ההדס. כלומר, אפילו אם רוב הקנים אינם משולשים, כל עוד הקנים המשולשים המעטים מכסים את רוב אורכו – כשר (לבוש תרמו, ד; ח"א קנ, ב-ג; ביכורי יעקב יג; מ"ב יח; כה"ח לז). וכתב בכורי יעקב (שם), שהחישוב נעשה כך שממקום יציאת העלים בקן המשולש עד מקום יציאת העלים בקן שמעליו, מצטרף לשיעור הדס מחופה, אע"פ שאין העלים התחתונים מגיעים לקן שמעליהם.
לכתחילה, צריך שהרוב יהיה גם בעלים וגם ברוב שלושה טפחים, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על רוה"פ שהקילו ברוב אורכו. (ועיין בארבעת המינים השלם, עמ' רנ; פס"ת תרמו, ו; מבית לוי ב, עמ' לד; והלח"ב ו, ו, רה, שהצריכו רוב עלים ורוב אורכו. ובארבעת המינים למהדרין עמ' ר', היקל בשאר ימים ברוב קנים).
ח,ה – ענפיו חופין את עצו
סוכה לב, ב: "תנו רבנן: עֲנַף עֵץ עָבֹת – שענפיו (עליו) חופין את עצו. ואי זה הוא – הוי אומר זה הדס".
נחלקו הראשונים מהי הגדרת 'שענפיו חופין את עצו'. לרמב"ם (ז, ב), הכוונה שיהיה ההדס משולש, כלומר שיהיו בכל קן לפחות שלושה עלים היוצאים מאותו גובה בענף. וכ"כ מאירי (לב, ב, 'ענף'); ארחות חיים (הל' לולב, א); וכלבו (הל' ארבעת המינים, עב). וכ"כ שו"ע תרמו, ג.
ואילו לרש"י ('ענף') הכוונה שההדס יהיה מכוסה לגמרי לכל אורכו, ע"י שעליו שוכבים וראשם מגיע לתחילת העלים שמעליהם. וכ"כ ר"ן (טו, ב, 'גמרא'); רא"ה (לב, ב, 'גמרא'); ואו"ז (סוכה שז). מתוך כך כתב מור וקציעה (תרמו), שהדס שעליו אינם מגיעים לתחילת העלים שמעליהם – פסול. וכ"כ מועד לכל חי (כג, קז); כה"ח (ס"ק כג), קיצוש"ע (קלו, ב), והרב מרדכי אליהו (הערות לקצוש"ע קלו, ב). וכ"כ בשם ריש"א (חזו"ע עמ' שז).
למעשה, כתב ר' ירוחם (ח, ג) שהתנאי של חופין את עצו אינו מעכב, ואינו אלא סימן להדס. וכן דעת רוב הפוסקים, שכל זמן שהעלים חופים את רוב העץ – ההדס כשר. ומכל מקום כתב בכור"י (תרמו, יא) שאע"פ שאינו מעכב, הדס שעצו מחופה – נאה ביותר. וכ"כ פס"ת (תרמו, ד), חזו"ע (עמ' שה) והלח"ב (ה, כט, עמ' רמט).
היה בעלים כדי לחפות את כולו, אלא שהם פונים כלפי חוץ ואינם שוכבים זה על זה, כתב הרש"ש (סוכה לב, ב) שלכאורה יש לפסול הדס כזה, אך "העולם אין נזהרין בזה וצ"ע". אולם למעשה כתבו הפוסקים שהדסים אלו כשרים, וכ"כ בכורי יעקב (תרמו, יא); חזו"א (קמו, א); כשרות ארבעת המינים (עמ' צא); וארבעת המינים למהדרין (עמ' רו). והטעם, שההידור שהעלים יהיו ארוכים עד שיוכלו להגיע עד העלים שמעליהם אינו לעיכובא, ק"ו שאין צריך שיכסו את הענף בפועל. ועוד שלמדנו בלולב שנפרדו עליו (הלכה ד), שכל זמן שניתן לאוגדם יחד, הלולב כשר. ונראה שכן הוא בעלי ההדס, שכל שיכולים להיצמד הרי הם כצמודים וההדס כשר.
ח,ו – עלים גדולים ורחבים
יש אומרים שאם עלי ההדס גדולים ורחבים מאוד, הרי זה בכלל הדס שוטה ופסול. כ"כ בה"ג (הל' לולב עמ' רו); רב האי (פירושו לעוקצין ג, ד); רי"ץ גיאת (הל' לולב עמ' קלח); מחזור ויטרי (סי' שסה); סידור רש"י (סי' רפג); והערוך (ערך לוף).
אמנם, בספר המנהיג (לולב אות יז) לא קיבל את דעת בה"ג, וכן נראה שסוברים שאר הראשונים והשו"ע שלא הזכירו דין זה.
ואולי אפשר להסביר שכוונת בה"ג ודעימיה לעלים גדולים מאוד עד שיש בהם שינוי עצום מהדס רגיל. וכך ביאר ר"ש מקיידאן (על בה"ג שם), שהכוונה לעלים הגדולים מפרק האמצעי של בוהן היד. ומהרש"ם (דעת תורה יו"ד לה, כד), הקטין יותר את השיעור, שי"א שהוא כשתי צפורני אגודל, ולכתחילה שלא יהיו גדולים אף מצפורן אחת.
למעשה, כתבו האחרונים שלכתחילה ראוי לחוש לשיטת המחמירים, ולא ליטול הדס שעליו גדולים ורחבים. וכ"כ ב'כשרות ארבעת המינים' (עמ' צז) ע"פ דעת תורה (יו"ד לה, כד); פס"ת (תרמו, א); ארבעת המינים השלם (עמ' רמה), חזו"ע (עמ' שז), רשז"א (הליכות שלמה עמ' קפז); והלח"ב (ה, יג, עמ' ריז). ונראה שיש לחוש רק ברחבים מהפרק של בוהן היד, כר"ש מקיידאן.
ח,ז – אופן מדידת אורך ההדס – הערה 6
נאמר בויקרא כג, מ: "וַעֲנַף עֵץ עָבֹת", הרי שעיקרו של ההדס הוא עצו. לכן, אם היו העלים עולים למעלה מן העץ, אין מודדים אלא עד סוף העץ (ריטב"א; מ"ב תרנ, א).
לדעת ערוה"ש (תרנ, א), תחילת המדידה מקצהו התחתון של הענף, אע"פ שאין בו עלים, כיוון שברוב אורכו יש עלים. ע"כ. ויש אומרים שכדי לקיים את המצווה לכתחילה, יש למדוד את הענף רק ממקום צמיחת העלים התחתונים, כיוון שלכתחילה צריך שיהיו ג' טפחים מכוסים (פס"ת תרנ, א; ארבעת המינים למהדרין עמ' קצו). ועיין לעיל ז, ג, שכן נחלקו לעניין לולב.
ח,ח – ענבי ההדס
משנה סוכה לב, ב: "היו ענביו מרובות מעליו – פסול". בגמרא לג, ב, מבואר שהאיסור משום שהוא מנומר, ורוב הפוסקים פירשו שהכוונה שהוא פסול משום הדר (רש"י; השלמה; מכתם; ר"י מלוניל; לבוש תרמו, י; מג"א ד; גר"א ה; שועה"ר יב; ח"א קנ, ד; מ"ב ו; כה"ח ז; ועוד).
מאידך, כתב בשעה"צ תרמו, ד, מהירושלמי שהפסול משום שהתורה אמרה להביא ענף וכאשר הענבים האדימו או השחירו נגמר פריים והענף נקרא פרי על שמם.
כתב ארחות חיים בשם ההשלמה שפסול זה אינו אלא ביום הראשון. ובבאו"ה תרמו, יא, כתב שכן דעת הרב המגיד בדעת הרמב"ם, וכ"כ להלכה הרמ"א תרמו, ב. ולכאורה כך צריכה להיות דעת השו"ע הפוסק כרמב"ם שפסול הדר אינו פוסל בשאר ימים, אלא שבבדק הבית (סוף הסימן) חלק על ההשלמה וכתב שפסול כל שבעה. ועל כן כתב מאמר מרדכי תרמו, ד, שנראה שלשו"ע הפסול משום שהעלים בטלים לענבי ההדס. וטעם זה כתב אף המבי"ט בקרית ספר על הרמב"ם (פרק ח). ונראה שהשו"ע חושש לטעם הירושלמי. וכ"כ בחזו"ע (עמ' רפג).
ח,ט – ליקוט הענבים ביום טוב
למרות שאין איסור לקטוף פרי מענף תלוש, כאן שהוא מכשיר על ידי כך את ההדס – הדבר אסור מדברי חכמים משום שנראה כמתקן כלי. וז"ל הגמרא סוכה לג, ב: "תנו רבנן: אין ממעטין ביום טוב, משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמרו: ממעטין. – והא קא מתקן מנא ביום טוב! אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה, ורבי אליעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר. והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות! – הכא במאי עסקינן דאית ליה הושענא אחריתי".
עוד כתבו האחרונים, שאדם אחר שיש לו הדס כשר, רשאי ללקוט ענבים אלו ביו"ט כדי לאוכלם, שכן הוא פסיק רישא דלא ניחא ליה (ט"ז ד, מ"א ב, גר"א, מ"ב ח).
עבר וליקטן, למרות שעבר איסור חכמים, ההדסים כשרים (משנה סוכה לב, ב; גמרא לג, ב).
ח,י – הדס קטום
במשנה לב, ב: "נקטם ראשו… פסול". ובגמרא לג, א: "תני עולא בר חיננא: נקטם ראשו ועלתה בו תמרה – כשר".
לעומת זאת במשנה לד, ב: "רבי ישמעאל אומר: שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד, אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר: אפילו שלשתן קטומים. רבי עקיבא אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת". ובגמרא: "אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא: אשוו וזבינו, ואי לא – דרישנא לכו כרבי טרפון".
לדעת רוב הראשונים, ומהם: רי"ף, רמב"ם ורא"ש, הלכה כר' טרפון שקטום כשר ואפילו לא עלתה בו תמרה. לעומת זאת, הרז"ה פירש שכל מה שפסל רבי ישמעאל הוא באותם ענפים שיוצאים מבין העלים שגורמים לכך שאותם העלים שהענף יוצא מביניהם לא נחשבים משולשים, וגם אם יקטום את הענף לא הוי הדר. ור' טרפון מכשיר אם קטמו את הענף. אבל כשנקטם ראש ההדס – פסול. וכן דעת הראב"ד.
בשו"ע תרמו, י, נפסק לעיקר שהדס קטום כשר, והובא שיש פוסלים, משמע שלכתחילה יש לחוש לדעתם, וכ"כ הרמ"א שטוב להחמיר כשאפשר. הרי שלמעשה בשעת הצורך אפשר לברך על הדס קטום.
ח,יא – האם הדס שקטימתו גלויה כשר
בטעם היתר הדס קטום כתבו רמב"ן, רא"ש ור"ן, שהואיל ועליו חופים את עצו, אין קטימתו ניכרת. וכ"כ פמ"ג תרמו, א"א א, שהדס קטום כשר בתנאי שהעלים מכסים על הענף הקטום. וכן הסכים בכורי יעקב כב, אלא שכתב שאם מקום קטימת הענף ניכר, אפשר לחותכו עד סמוך לעלים וכך להכשירו. וכן משמע משועה"ר יא, וכן הסכים בשעה"צ לב. ולפמ"ג אפילו אם עלה אחד מהשלושה שחופים את העץ נשר, נחשב הענף הקטום מגולה, ומשו"ת בית דוד סי' תנ, עולה שאין צורך שישארו שלושת העלים, אלא כל שאינו ניכר הקיטום כשר.
לעומת זאת, מכמה ראשונים משמע שגם כאשר הקיטום ניכר – כשר. כך משמע מהרמב"ם שהתיר גם ערבה קטומה, וביארו שטעמו הוא מפני שדרך הדס וערבה להיקטם בעודם מחוברים (מכתם וארחות חיים). ודעת ר' יהונתן מלוניל ור' מנוח, שהדס קטום כשר מפני שיכול להעלות תמרה והרי הוא כאילו לא נקטם. ועיין בהלח"ב ה, טו, 20, וחזו"ע עמ' שח.
למעשה, הואיל ורבים מחמירים כשהקיטום גלוי, ובנוסף לכך יש שהחמירו בסתם הדס קטום, כאשר הקיטום גלוי – אין לברך, אבל אם הקיטום אינו ניכר כל כך, אפילו שאינו מכוסה בשלושה עלים – כשר לברכה.
ח,יב – האם חובה לחתוך את הענפים שיוצאים מבין העלים המשולשים
כפי שלמדנו (ח, י), דעת רז"ה וראב"ד, שכל זמן שלא הסירו את הענף היוצא מעל אחד משלושת העלים, אותו קן משולש אינו נחשב משולש. עפ"י זה צריך לקטום ענפים אלו, וכך כתבו ח"א קנ, ח, ומחצית השקל. לעומת זאת לקרבן נתנאל (פ"ג יד, ש), הואיל ואיננו פוסקים כרז"ה, אלא להלכה נקטם ראשו כשר, אין צורך לחתוך ענפים אלו. וכתב בשעה"צ תרמו, לו, שקצת ראייה לכך ממה שהשו"ע לא הזכיר דין זה. ומ"מ נכון לכתחילה לקטום ענפים אלו.
