אסור לומר דברים שבקדושה מול ערווה, שנאמר (דברים כג, טו): “וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ”. כאשר גבר רואה גבר אחר, או אשה רואה אשה אחרת, רק בפני מקום הערווה עצמו אסור לומר דברים שבקדושה. ואשה שיושבת על כסא או על הרצפה, אף שהיא ערומה, ערוותה מוסתרת, ומותר לחברתה להתפלל ולומר דברים שבקדושה מולה. וגם לה מותר לומר דברים שבקדושה (מ”ב עה, ח).
אמנם מצד מדת הצניעות, אין ראוי לאשה לשבת בלי בגדים (לעיל ד, ב), אבל לצורך מותר, ואזי אין איסור לה או לחברתה שרואה אותה לומר דברים שבקדושה.
לגבי גבר שרואה אשה, אמרו חכמים (ברכות כד, ב): “טפח באשה ערווה”. וכוונתם, שכל מקום שנשים רגילות לכסות – אסור לגלות בפני גברים. ואם הוא מגולה, אסור לגברים לומר מולו דברים שבקדושה (גדרי דין זה נתבארו בשו”ע או”ח סימן עה, ובפניני הלכה ליקוטים ג’ ו, ג-ו).
ואף שצריך לחנך את הילדות להתלבש בצניעות מגיל חינוך, האיסור לומר דברים שבקדושה מול טפח שרגילים לכסותו, מתחיל משעה שהבת מתחילה להתבגר (שם ו, ז).
עוד אמרו חכמים (ברכות כד, א): “שיער באשה ערווה”, וכוונתם לאשה נשואה, שאם אינה מכסה את שיער ראשה, אסור לגבר לומר מולה דברים שבקדושה (גדרי כיסוי הראש נתבארו בפניני הלכה ליקוטים ג’ ו, יד-יט).
גבר שצריך להתפלל או לברך ברכות או ללמוד תורה, ועומדת מולו אשה שמגלה טפח ממקומות המכוסים, לכתחילה יפנה עצמו לכיוון אחר, כך שלא יוכל לראותה. ואם אינו יכול להסתובב, יביט בסידור או יעצום את עיניו, וכך יוכל לומר דברים שבקדושה (שו”ע עה, ו; מ”ב עה, סעיפים: א, כט).
לגבי כיסוי הראש, כתבו כמה אחרונים, שהואיל ולצערנו נשים רבות אינן מכסות את ראשן כדין, שיער שאינו מכוסה הפך במידה מסוימת לדבר שאין הכל רגילים לכסותו, ובדיעבד מותר לגבר לומר מולו דברים שבקדושה. וכל זה אמור לגבי שיער שדינו קל משאר מקומות מכוסים, שכן מצינו שרווקות אינן חייבות לכסותו, אבל לגבי מקומות המכוסים שבגוף, שגם רווקות צריכות לכסות, לא הקילו, אלא צריך לעצום את העיניים או להביט בסידור (ערוה”ש עה, ז; בא”ח בא יב; אג”מ ח”א מד, פניני הלכה ליקוטים ג’ ו, טז).
אסור לגברים לומר דברים שבקדושה בסמוך לאשה ששרה (שו”ע עה, ג). ושמיעת שירת זמרת מרדיו או טייפ, לדעת כמה אחרונים אינה אוסרת אמירת דברים שבקדושה (עיין בפניני הלכה שם ו, יא).
