הלכה למשה מסיני שצריך לשרטט את הקו העליון של כל השורות בספרי תורה ובמזוזות לפני כתיבתם. טעה וכתב בלא שרטוט, אפילו הצליח לכתוב ישר כסרגל – פסול. ואף אם ישרטט לאחר הכתיבה לא יועיל, הואיל וכתב בלא שרטוט. השרטוט צריך להיעשות על ידי שריטה שעושים בקלף על ידי חרט (סכין קהה), ולא על ידי עט או עיפרון שמשאיר צבע על הקלף (מנחות לב, ב; רמב”ם תפילין א, יב; שו”ע יו”ד רעא, ה).
לכתחילה טוב לשרטט לשם מצוות כתיבת ספר תורה או מזוזה, אך אם שרטט שלא לשמה – כשר (באו”ה לב, ח, ‘בתחילת’). לכתחילה משרטטים גם את הצדדים, כדי לסייע לסופר ליישר את השורות בתחילתן ובסיומן (רמ”א או”ח לב, ו).
תפילין אינן צריכות שרטוט, מפני שפרשיות התפילין מחופות בעור הבתים, ולכן אין הקפדה שייכתבו בקו ישר כמו בספר תורה (שו”ע או”ח לב, ו). אבל מדברי חכמים יש לשרטט את השורה הראשונה, ועל פיה יְיַשר הסופר את שאר השורות. שכן הורו חכמים לגבי כל הפסוקים, שמשום כבודם, כל הבא לכתוב שלוש מילים ויותר מפסוק, ישרטט את השורה הראשונה, כדי שלא יכתבן עקום (גיטין ו, ב; רמב”ם תפילין ז, טז; לעיל ח, י). ואין להחמיר לשרטט את כל השורות, מפני שאמרו חכמים (ירושלמי שבת א, ב): “כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו – נקרא הדיוט”. אבל אם הוא רוצה לשרטט את כל השורות כדי לכתוב את התפילין בכתיבה יפה יותר, אינו נקרא הדיוט, הואיל ואינו עושה זאת כחובה מתוך טעות, אלא כדי לייפות את הכתב (שועה”ר או”ח לב, ח). וכן המנהג.
היו סופרים שנהגו למשוח את הקלף במין משיחה לבנה, כדי לייפות את הקלף ולהקל על משיכת הקולמוס. יש אומרים שיש בכך הידור מצווה, משום שעל ידי כך הכתיבה יפה יותר, וכל דבר שבא לייפות את הכתיבה אינו חוצץ (פנים מאירות ג, לב). אלא שאם מושחים את הקלף בשכבה עבה, היא נוטה להתפורר במשך הזמן והאותיות שעליה מתבקעות ונופלות. לכן צריך להעביר מטלית על הקלף המשוח ולקנח אותו היטב, כדי להסיר את מה שאינו דבוק היטב, ומה שיישאר נעשה גוש אחד עם הקלף ואינו חוצץ (שערי תשובה או”ח לב, ו). מנגד, יש אומרים שמשיחה זו מהווה חציצה, ורק אם הדיו עובר דרך המשיחה הלבנה ונספג בקלף, כך שגם אם יקלפו את המשיחה יישארו האותיות על הקלף – הספר כשר. אבל אם כשיקלפו את המשיחה הדיו ייפול – הספר פסול (בני יונה).
למעשה, כיוון שהדבר שנוי במחלוקת, אין להשתמש בקלפים משוחים (קסת הסופר ב, יב). אך אין להימנע מלקרוא בספר תורה משוח ולברך עליו, שכן יש סוברים שאפשר לברך גם על ספר תורה פסול (להלן טו, יח). אבל לגבי תפילין ומזוזות יש להחמיר, כי לכל הדעות אין יוצאים בפרשיות פסולות (יחו”ד ו, נה). בנוסף, בעת גלילת הפרשיות כדי להכניסן לבתים, יש חשש שהמשיחה תיסדק והאותיות ייפסלו.
