שתי שירות ישנן בתורה שצריך לכותבן עם רווחים גדולים ומיוחדים בין המילים – שירת הים ושירת האזינו. בשירת הים הכתיבה היא ‘אריח על גבי לבֵנה’, היינו שבשורה אחת יש שני רווחים בין הפסקאות, בשורה שתחתיה רווח אחד, ובשורה שתחתיה שוב שניים, וכן הלאה (מלבד השורה הראשונה, שהיא רגילה). בשירת האזינו הכתיבה היא ‘אריח על גבי אריח, ולבֵנה על גבי לבֵנה’, כשהכתיבה בשני צידי השורה והרווח באמצע (שו”ע יו”ד רעה, ד-ה).
שירת הים שירת האזינו
בנביאים ובכתובים יש עוד שירות רבות, מהן כתובות כצורת שירת הים, כדוגמת שירת דבורה (שופטים ה); ומהן כתובות כצורת שירת האזינו, כדוגמת רשימת שלושים ואחד מלכי כנען (יהושע יב) ועשרת בני המן (אסתר ט), שאף הן שירות (מגילה טז, ב). ויש אומרים שאף כל ספר תהלים כתוב כשירת האזינו.
לפי מה שלמדנו (הלכה יב), הרווח מבטא את ההשראה העליונה המקיפה את מחשבתנו מלמעלה. וכיוון שהשירה באה לבטא רעיון גבוה מאוד, יש צורך ברווחים רבים ושיטתיים בתוך הכתיבה, שמבטאים את ההשראה העליונה שממנה השירה נובעת.
שינה הסופר וכתב את השירה כשאר כתיבות, או שכתב את שאר התורה כפי שכותבים שירה – הספר פסול (שו”ע יו”ד רעה, ג).
