לרוב חשיבות העלייה לתורה, יש חשש שתתעורר קטטה סביב הזכות לעלות בעליות הראשונות. לפיכך, בכלל התקנות שתיקנו חכמים ‘מפני דרכי שלום’ (משנה גיטין ה, ח-ט), תיקנו שיעלו את הכהן לעלייה הראשונה, ואחריו יעלו לוי ואחריו ישראל. ואף שעדיין יש כבוד רב בעלייה השלישית, שהיא הראשונה בעליות הראויות לישראל, כיוון שהעליות הראשונות כבר חולקו לכהן וללוי, אין כל כך חשש שיריבו עליה. בנוסף, יש מחשיבים יותר את העלייה השישית, ויש שנהגו לכבד את הגדול שבציבור בעלייה האחרונה שחותמת את הפרשה. ויש מחשיבים יותר את עליית המפטיר, שהעולה בה מברך ברכות רבות. אחר הכל, המתקוטט על כבוד העליות, פוגע בתקנת חכמים שנועדה לשמור על השלום, ואף מבזה את העליות האחרות, שכביכול אינן מכובדות.[7]
אמנם גם בלא תקנת חכמים צריך להקדים את הכהן, שנאמר לגביו “וְקִדַּשְׁתּוֹ” (ויקרא כא, ח), ללמדנו שמצווה להקדימו לכל דבר שבקדושה. אלא שבכל שאר העניינים שבקדושה, אם ירצה הכהן לכבד ישראל שגדול ממנו בחכמה – הרשות בידו. אבל בקריאת התורה אין הכהן רשאי למחול על כבודו ולכבד ישראל שגדול ממנו בתורה, אלא לעולם יעלה הכהן ראשון מפני דרכי שלום (גיטין נט, ב; שו”ע קלה, ד; מ”ב ט).
אבל אם הכהן הוא עם הארץ והישראל תלמיד חכם, יש אומרים שצריך להקדים את הישראל, וכדברי המשנה (הוריות יג, א), שאפילו ישראל ממזר שהוא תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ. ולא עוד אלא שהמקדימים כהן עם הארץ עוברים באיסור, כי הם מבזים את כבוד התורה (רשב”א א, קיט). ויש אומרים שאכן כך הדין בשאר הכיבודים, אולם לגבי העלייה לתורה, יש להקדים את הכהן, כי כך תיקנו חכמים (רב עמרם גאון ורב נטרונאי גאון). וכן נוהגים, להעלות כהן עם הארץ לפני ישראל תלמיד חכם (שו”ע קלה, ד). אמנם, אם יש בבית הכנסת כהן שאינו עם הארץ, טוב להקפיד שהוא יעלה לפני תלמיד חכם ישראל (יש”ש, ח”א ובאו”ה קלה, ד).[8]
מעבר לכך, אין ראוי להתקוטט על העליות, שכן בכך שמחשיבים עלייה אחת, מפחיתים בערכה של אחרת, והרי כל התורה כולה קדושה (ערוה”ש קלו, ב; מ”ב רפב, יח). ואף על הלוויים מסופר שהיו רצים כולם לשאת את הארון ומניחים את השולחן, ומתוך כך באו לידי קלות ראש וקטטה ונענשו (במדב”ר ה, א). וכן העידו על הרא”ש שכשראה שאין רוצים לעלות לעליית חמישי – עלה בקביעות לעלייה זו (הגהה לשו”ת תשב”ץ ב, רעו).
[8]. כאשר הישראל הוא גדול הדור בתורה, מותר להקדימו לכהן גם כשהכהן תלמיד חכם. שכן אמרו (גיטין נט, ב), שנהגו להעלות את רב הונא לעלייה ראשונה, מפני שאפילו “רבי אמי ורבי אסי, כהני חשיבי דארץ ישראל – מיכף הוו כייפי ליה” (שאף הכהנים החשובים של ארץ ישראל היו כפופים לו). וכ”כ תוס’, פסקי רי”ד, ראבי”ה (מגילה ב, תקעז), שיבולי הלקט לב, דרכי משה (קלה, ה), ועוד. ויש אומרים שדי שהתלמיד חכם יהיה הגדול שבעיר (רשב”א מגילה כב, א). אולם למעשה נפסק בשו”ע (קלה, ד): “המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והוא שהכהן יודע לקרות”. ביארו דרישה (קלה, א), וב”ח, שאין בדורות האחרונים תלמיד חכם שהכל כפופים לו (כיוצא בזה כתב בתוס’ יו”ט גיטין ה, ח).
