אם התקבצו בשעות הבוקר שישה שהתפללו ביחידות ולא קראו בתורה, מותר להם לצרף עוד ארבעה ולקרוא בתורה. וגם אם התקבצו אחר הצהריים, יכולים להשלים את הקריאה בתורה בזמן המנחה, כי אף שזמן קריאת התורה לכתחילה הוא בתפילת שחרית, בדיעבד אפשר לקרוא כל היום (מ”ב קלה, א). לפיכך, מניין של חיילים או אנשים שהיו בנסיעה ולא היה להם ספר תורה בזמן תפילת שחרית, ואחר הצהריים הגיעו למקום שיש בו ספר תורה, יכולים לקרוא בתורה את מה שהחסירו בשחרית.[20]
אירע דבר שביטל את המניין בשבת, והציבור הפסיד את קריאת פרשת השבוע, בשבת הבאה ישלימו ויקראו שתי פרשות כסדר הופעתן בתורה (אור זרוע ב, מה; רמ”א קלה, ב). ואם אירע שהפסידו את קריאת התורה במשך כמה שבתות, יש אומרים שאפשר להשלים רק פרשה אחת נוספת, כי לא נהגו לקרוא יותר משתי פרשות בשבת אחת (מהר”ם מינץ פה; מ”א קלה, ד). ורבים אומרים שיש להשלים את כל הפרשות שהפסידו (ר”י טירנא, א”ר קלה, ב; ערוה”ש ו). למעשה, נכון להשלים את כל הפרשות, ובעלייה הראשונה יקראו את כל הפרשות שצריך להשלים עד סוף עליית הראשון של הפרשה הסמוכה לפרשת השבוע (פתח הדביר קלה, ד; כה”ח ה. אך עולה אחד לא יקרא בשני חומשים).
מי שהפסיד קריאת פרשה אחת מחמת שהתפלל בקהילה שסדר קריאת הפרשות שלה שונה, כגון שהיה בחוץ לארץ ושבת חלה ביום טוב שני של גלויות, ולכן לא קראו שם בפרשת השבוע. אינו צריך להשלים את קריאת התורה, שכן חובת הקריאה מוטלת על הציבור ולא על היחיד (הליכות שלמה תפילה יב, ו; חזון עובדיה שבת ב’ עמ’ שלב). (החובה המוטלת על היחיד היא לקרוא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום, כמבואר בפנה”ל שבת ה, ט-י).
יש אומרים שאחר הצהריים עדיף שלא להשלים את הקריאה כי הוא דבר תמוה (בית שערים או”ח נ, ולכך נטה יבי”א ח”ד או”ח יז). אולם לדעת רבים מותר להשלים את הקריאה גם אחר הצהריים, וכך נהגו החתם סופר ורבי יהודה אסאד (יהודה יעלה או”ח נא; גורן דוד א, ה; מלומדי מלחמה כז). וכן הדין לעניין השלמת הקריאה בשבת אחר הצהרים (דגול מרבבה קלה, ב; ציץ אליעזר יג, כז).
